תלמוד על איוב 20:26

וכשנכנס רבי חנניא בן תרדיון למינות גזרו עליו שריפה ועל אשתו הריגה ועל בתו לישב בקופה אמר להם מה גזרו על אותה עניה אמרו לו הריגה קרא עליה המקרא הזה (תהלים קמה) צדיק ה׳ בכל דרכיו. אמרה להם מה גזרו על אותו רבי אמרו לה שריפה קראה עליו המקרא הזה (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה וכששרפו אותו כרכוהו בס"ת ושרפוהו והיתה בתו צועקת ובוכה ומתחבטת לפניו אמר לה בתי אם עלי את בוכה אם עלי את מתחבטת מוטב שתאכלני אש שנופחה ולא אש שלא נופחה שנא׳ (איוב כ) אש לא נופח ואם על ס"ת את מתחבטת הרי התורה אש ואין אש אוכלת אש הרי אותיות פורחות ואין האש אוכלת אלא על הנייר שאף כל עבדי המלך גדולים לוקין על ידי קטנים על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי (הושע ו)

מתקיף לה רבי אמי אלא מעתה חישב שתאכלהו אש למחר דכתיב (איוב כ, כו) תאכלהו אש לא נופח ה"נ דפיגול וכי תימא הכי נמי והתנן לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי כזית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין

ואמר ר"א כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו שנאמר (איוב כ, כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו אין שריד אלא ת"ח שנאמר (יואל ג, ה) ובשרידים אשר ה' קורא