מדרש על איוב 20:26

ד"א רגלי חסידיו ישמור. זה יעקב שיצא לילך לחרן, שכך אמר לו הקב"ה והנה אנכי עמך (שם כח טו), ורשעים בחשך ידמו. זה עשו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ כו), והיה בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח) עשו כשיצא לרדוף אחר יעקב בעשר שעות, והכסה הקב"ה את היום ועשה אותו ערב, שנאמר ויפגע במקום וגו' (בראשית כח יא. והיה עשו עומד בחשך ולא היה יודע להיכן הולך, שנאמר ורשעים בחשך ידמו (ש"א) ב ט), למה כי לא בכח יגבר איש (שם), א"ל הקב"ה שמא אתה סבור להיות גבור, ואף לעתיד לבא כך הוא עשה לישראל, שנאמר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), ואומר ואור צדיקים כאור נוגה וגו' (משלי ד יח), ואם תמיה אתה, כבר נעשה בעולם הזה, שנאמר לא ראו איש את אחיו (שמות י כג).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו לְהִלָּחֵם עִם הַסְּדוֹמִיִּים, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁבוּ אֶת לוֹט, שָׁמַע אַבְרָהָם וְיָצָא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וְהָרַג אֶת הַמְּלָכִים, בָּרְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, וּכְתִיב: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם. הִתְחִיל אַבְרָהָם מְהַרְהֵר לוֹמַר, הַמְּלָכִים בָּאִין לְהִלָּחֵם עַל הַסְּדוֹמִיִּים וְהַמְּלָכִים נוֹפְלִין וְאֵלּוּ בָרְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָסוּ, אִלּוּ לֹא הָיוּ כְשֵׁרִין לֹא הָיוּ בוֹרְחִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵלּוּ, יִבְרַח מִנֶּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים, כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפוּנָיו וְגוֹ' (איוב כ, כד-כו). כָּל הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה הֵיכָן הָיָה טָמוּן? לִצְפוֹנָהּ שֶׁל סְדוֹם שֶׁהָיְתָה בִּימִינָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ (יחזקאל טז, מו). מַהוּ יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ (איוב כ, כו). שֶׁאֲפִלּוּ שָׂרִיד שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מִשָּׁם, רָעַת הָרָעָה יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ. וְאֵי זֶה, זֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

כתיב יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו (איוב כ כג). פורענות הבאה על סדומים היתה למלא כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות מן החמס ומן הגזל, לפיכך כשבאה עליהן הפורענות מילא כריסן, שנא' ישלח (בם) [בו] חרון אפו (שם שם) אמר ר' מאיר על הפיכת סדום הכתב מדבר, וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו (שם), וה' המטיר על סדום, מהו בלחומו, על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב"ה שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (בראשית יג יג), רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה' בע"ז, מאד בשפיכות דמים. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' יוחנן [בר נחמן] בשעה שבאו אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים על ידי ששבו את לוט, יצא אברהם עליהן למלחמה והרג את המלכים וברחו, כמה שכתוב ועמק השדים בארת בארת חמר [וינוסו מלך סדום] (בראשית יד י), התחיל אברהם מהרהר באו המלכים להלחם עם הסדומים, והמלכים נפלו ואלו ברחו, שנאמר והשארים הרד מגוה וגו', כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ כד כה כו), כל החשך טמון בסדון, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר ואחותך הקטנה ממך [היושב מימינך סדום ובנותיה] (יחזקאל טז מו), מהו ירע שריד באהלו (איוב שם כו), שאפילו שריד אחד שנשתייר (מהם) [משם] רעת הרעה באהלו, ואיזהו זה עידית אשתו של לוט, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית יט כו).