תלמוד על איוב 37:6
תלמוד ירושלמי חגיגה
וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. בְּרַם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרְשִׁין לְעוֹבְדָה. מִן מַה דְרִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי יְתִיב דְּרַשׁ. כַּתְּחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם. הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דָּרַשׁ רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. בַּתְּחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם. מַה טַעַם. וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶפֶ֭ת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ חָזַר וַעֲשָׂאוֹ שֶׁלֶג. מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִיתִּים. חָזַר וַעֲשָׂאוֹ אֶרֶץ. כִּ֤י לַשֶּׁ֨לֶג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ. וְהָאָרֶץ עוֹמֶדֶת עַל מַיִם. לְרוֹקַע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם. וְהַמַּיִם עוֹמְדִים עַל הָרִים. עַל־הָ֝רִ֗ים יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם׃ וְהֶהָרִים עוֹמְדִין עַל רוּחַ. כִּ֡י הִנֵּה יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבוֹרֵא ר֗וּחַ. וְהָרוּחַ תְּלוּיָה בַסְּעָרָה. ר֥וּחַ סְ֝עָרָ֗ה עֹ֘שָׂ֥ה דְבָרֽוֹ׃ וּסְעָרָה עֲשָׂאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין קַמֵיעַ וּתָלָייָהּ בִּזְרוֹעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמִתַּחַ֭ת זְרוֹעוֹת עוֹלָם֑.
Ask RabbiBookmarkShareCopy