תלמוד על אסתר ב:16

הלכה: שָׁנִים מְנַיִין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַת֭ הַשָּׁנָֽה: אֵי זֶהוּ חוֹדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַג וּתְקוּפָה וְשָׁנָה יוֹצָא בוֹ. אֵי זֶה זֶה. זֶה תִשְׁרֵי. אִין תֵּימַר טֵבֵת. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וְלֵית בֵּיהּ חַג וְאָסִיף. אִין תֵּימַר נִיסָן. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וָחָג וְלֵית בֵּיהּ אָסִיף. אִין תֵּימַר תַּמּוּז. אִית בָּהּ תְּקוּפָה וְאָסִיף וְלֵית בֵּיהּ חָג. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה תִשְׁרֵי. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וִיהֵא תַמִּוּז. אֲמַר לוֹן. כָּתוּב בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י וְאַתּוֹן אָֽמְרִין הָכֵין. אָֽמְרִין לֵיהּ. וִיהֵא תַמּוּז. אֲמַר לוֹן. מִיכָּן וְהֵילַךְ עַל שְׁמוֹת חֲדָשִׁים אַתֶּם רָבִים עָלַי. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שְׁמוֹת חֳדָשִׁים עָלוּ בְיָדָם מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶ֥רַח הָאֵיתָנִים. שֶׁבּוֹ נוֹלְדוּ אָבוֹת וָמֵתוּ אָבוֹת נִפְקְדוּ אִמָּהוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶרַ֣ח בּ֗וּל. שֶׁבּוֹ הֶעֱלָה נוֹבֵל וְהָאָרֶץ עֲשׂוּיָה בוּלוֹת בּוּלוֹת. שֶׁבּוֹ בוֹלְלִים לַבְּהֵמָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת. בָּרִאשׁוֹנָה בְּיֶרַח זִיו. שֶׁבּוֹ זִיווֹ שֶׁלְעוֹלָם. הַצְּמָחִים נִיכָּרִין וְהָאִילָנוֹת נִיכָּרִין. מִיכָּן וְהֵילַךְ וַיְהִ֣י | בְּחוֹדֶשׁ נִיסָ֗ן שְׁנַ֥ת עֶשְׂרִ֛ים. וַיְהִ֤י בְחוֹדֶשׁ כִּסְלֵיו֙ שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים. בַּחוֹדֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֖י הוּא־חוֹדֶשׁ טֵבֵ֑ת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עָלוּ בְיָדָן מִבָּבֶל. בָּרִאשׁוֹנָה וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים. שְׂרָפִ֙ים עוֹמְדִים מִמַּ֨עַל֙ ל֔וֹ. מִיכָּן וְהֵילַךְ וְהָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל. כִּ֥י אִם־מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם׃