תלמוד ירושלמי נדרים
משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים מוּתָּר בְּעָרֵילֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמּוּלִים אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָאוֹלֵם. שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כָל־הַגּוֹיִם עֲרֵילִים וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁהִיא דוֹחָה שַׁבָּת הַחֲמוּרָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רִבִּי אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל־הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁאִלְמָלֵא הִיא לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר יי֨ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי. דָּבָר אַחֵר גְּדוֹלָה הַמִּילָה שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל־הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה דַּם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יי֨ עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.