תלמוד על בראשית 7:10

מְנַיִין לָאֵבֶל מִן הַתּוֹרָה שִׁבְעָה. וַיַּעַ֧שׂ לְאָבִ֛יו אֵבֶ֭ל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ וּלְמֵידִין דָּבָר קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וּפֶ֩תַח֩ אוֹהֶל מוֹעֵ֜ד תֵּֽשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת מִשְׁכַּן ײ֨. כְּשֵׁם שֶׁשִּׁימֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ שִׁבְעָה. כָּךְ אַתֵּם שִׁמְרוּ עַל אֲחֵיכֶם שִׁבָעָה. וּמְנַיִין שֶׁשִּׁימֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ שִׁבְעָה. וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ. ומִּתְאַבְּלִין קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת הַמֵּת. אֶלָּא בָשָׂר וָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת אֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַד שֶׁיָּמוּת הַמֵּת. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹדֶעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת שִׁימֵּר עַל עוֹלָמוֹ תְּחִילָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבְלוֹ שֶׁלְמְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כִּי־שְׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת י֙י עֲלֵיכֶ֑ם. כְּשֵׁם שֶׁנִּתְרַוִּיתֶם בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כָּל־שִׁבְעָה. כָּךְ אַתֶּם שִׁמְרוּ עַל אֲחֵיכֶם כָּל־שִׁבְעָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת. תִּסָּגֵ֞ר. מַה יְמֵי הַמֵּת שִׁבְעָה אַף יְמֵי הֶסְגֵּר שִׁבְעָה. חַד בִּרְבִּי אֲמַר הָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן קוֹמֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלָא קִיבֵּל עֲלוֹי. אֲמַר. הָכָא עֲבַד לָהּ לְהֶסְגֵּר. וְהָכָא עֲבַד לָהּ לְהֶחְלֵט. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי. אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת. מַה יְמֵי הַמֵּת אֵינָן עוֹלִין. אַף יְמֵי הֶחְלֵט אֵינָן עוֹלִין. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃ יְמֵ֥י שִׁבְעָה. בְכִ֖י שְׁנֵיִם. אֵ֥בֶל שְׁלֹשִׁים. וְאִית דִּמְחַלְּפִין. יְמֵ֥י שְׁנֵיִם. בְכִ֖י שִׁבְעָה. אֵ֥בֶל שְׁלֹשִׁים. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי חִייָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. וְהָֽפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל. מַה יְמֵי הַחַג שִׁבְעָה. אַף יְמֵי הָאֵבֶל שִׁבְעָה. אָמַר רִבִּי אִמִּי לְרִבִּי חִייָה בַּר בַּא. אוֹ מַה יְמֵי הַחַג שְׁמוֹנָה. אַף יְמֵי הָאֵבֶל שְׁמוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אוֹ מַה הַעֲצֶרֶת יוֹם אֶחַד. אַף הָאֵבֶל יוֹם אֶחַד. אָמַר לֵיהּ. מִיכָּן לַשְּׁמוּעָה רְחוֹקָה. וְתַנֵּי כֵן. שְׁמוּעָה קְרוֹבָה יֵשׁ לָהּ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. וּרְחוֹקָה אֵין לָהּ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים.

עשרה דורות מאדם ועד נח וכי מה הוצרך לבאי עולם לכך אלא ללמדך שכל הדורות היו מכעיסין ובאין ולא הביא הקב״ה עליהם את מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם. וי״א כל זמן שהיה מתושלח חי לא ירד מבול לעולם וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים לאחר מיתתו שנא׳ (בראשית ז׳:י׳) ויהי לשבעת הימים מה טיבן של שבעת הימים הללו אלו ימי אבלו של צדיק שעיכב את הפורענות. לפיכך נאמר ויהי לשבעת הימים. ד"א ויהי לשבעת הימים מלמד שקבע הקב״ה להם זמן לאחר ק״כ שנה שמא יעשו תשובה ולא עשו ולכך נאמר ויהי לשבעת הימים. ד״א מלמד ששינה עליהם הקב״ה סידורו של עולם והיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח שמא יבינו ויתייראו ויעשו תשובה ולא עשו לכך נאמר ויהי לשבעת הימים. דבר אחר מלמד שהעריך להם הקב״ה את שולחנו והראה להם טובו מעין העולם הבא כדי שידקדקו הן בעצמן ויאמרו אוי לנו טובה זו שאבדנו וששיחתנו זרענו (מן הארץ) שנא׳ (שם ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וגו':

(בראשית ז, י) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים