תלמוד על ויקרא 13:2

משנה: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה׃

כְּיוֹצֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָֽלְדָה֭ זָכָר֑. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל. שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְיוֹצֵא חַי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. מְנַיִין לְיוֹצֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֲרֵי אֲנִי דָן. מָה אִם בְּיוֹצֵא חַי. שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. הַיּוֹצֵא מֵת. שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת אִמּוֹ וְאֶת הַבָּאִין עִמּוֹ [וְאֶת הָבָּא עִם אִמּוֹ] לְאוֹהֶל טוּמְאַת שִׁבְעָה. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא אֶת אִמּוֹ טוּמְאַת לֵידָה. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יוּדָה. כָּל־דִּין שֶׁתְּחִילָּתוֹ אַתָּה דָן לְהַחֲמִיר וְסוֹפוֹ לְהָקֵל אֵינוֹ דִין. הָא אִם טִיהֵר הַחַי אֶת אִמּוֹ יְטָהֵר אַף הַמֵּת אֶת אִמּוֹ. אִם לֹא זָכִיתִי מן הַדִּין. [לְפִיכָךְ] אָֽמְרָה תוֹרָה זָכָר֑. לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּת.

ברייתא ר׳ אליעזר אומר כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו הורג נפשות שנאמר שוחטי הילדים בנחלים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי: [גמ׳] תניא גרים ומוציאים שכבת זרע לבטלה מעכבים את המשיח בשלמא מוציאים שכבת זרע לבטלה דא״ר יוחנן אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דכתיב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי: גרים מ״ט דתניא קשים גרים לישראל כספחת שנא׳ ונספחו על בית יעקב: