תלמוד על ירמיהו 17:7

משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶן הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל. וְכָל־מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶצָּרִיךְ לַבִּרְיוֹת. וְכָל־מִי שֶׁצָּרִיךְ לִיטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶיְּפָֽרְנֵס לַאֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּײ֨ וְהָיָה ײ֨ מִבְטָחוֹ. וְכֵן דַּייָן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתוֹ. וְכָל־מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִיגֵּר וְלֹא סוֹמָא וְלֹא פִיסֵּחַ וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאֶחָד מֵהֶם שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדוֹף וְכָל־דַּייָן שֶׁלּוֹקֵחַ שׁוֹחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּהוּ עֵינֵיו כֵּהוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשּׁוֹחַד יְעַוֵּר עֵינֵי פִּקְחִים וגו׳.

רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִנֶּנָּא כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל־מִי שֶׁצָּרִיךְ לִיטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וְאָסוּר לְהִתְרָחֵם עָלָיו. עַל נַפְשֵׁיהּ לֹא חַייֵס עַל חוֹרָנִין לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶיִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. וְכָל־מִי שֶׁצָּרִיךְ לִיטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶיְּפָֽרְנֵס לַאֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ וְעַל זֶה נֶאֱמַר בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּײ֨ וְהָיָה ײ֨ מִבְטָחוֹ.