תלמוד על משלי 9:9

רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. כְּמָאן דְּאָמַר. הַכֹּל מוֹדִין בְּצָרָה שֶׁהוּא חַייָב. קִידֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק אֶת אַחַת מֵהֶן וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. וּפָֽקְעוּ מִמֶּנּוּ קִידּוּשִׁין. חָלַץ לַחֲבֵירָתָהּ וּבָא עָלֶיהָ. לְמַפְרֵיעָה חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. נִימְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ הֲוָייָה אֵצֶל אַחֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יַבְּמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָיָה רִבִּי יוֹחָנָן מְקַלֶּס לָהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּתַר כָּל־אִילֵּין קִילּוּסַייָא יְכוֹל אֲנָא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה. אֶלָּא תַּמָּן יְבָמָה אַחַת וְהָכָא שְׁתֵּי יְבָמוֹת. שַׁנְייָא הִיא אִיסּוּר יְבָמָה אַחַת שַׁנְייָא הִיא אִיסּוּר שְׁתֵּי יְבָמוֹת.

בעי מיניה רב כהנא מרב מטה ומיסב עליה שולחן ואוכל עליו מהו אמר לו (משלי ט, ט) תן לחכם ויחכם עוד: