Chasidut על משלי 9:9

ואמנם לפעמים נסתר הדבר הרע שבו לגמרי עד שאין בשכל אנושי כלל לבוא על זה לומר כי על ידי זה יגיענו הרע הזה. ואך אם האיש הזה ירא את ה' מאוד ושומר עצמו מאוד בכל אשר יודע שצריך לשמור ממנו, הקב"ה יודע טוב לבבו שרצונו מאוד לשמור עצמו מכל דבר המביא לידי רע. הנה שמו יתברך שם בשכלו ולבבו את אשר יצא מן הדבר ההוא, בכדי שינחם וישוב מדרכו הרע שלא ילכד אחר כך בעל כורחו שלא בטובתו. ואכן מי שלא יחרד לבבו תמיד לשמור עצמו מדבר הגורם לרע אז בדרך שאדם רוצה לילך וכו' (מכות י':) ואין מראין לו מן השמים הצמחת הרע שיצמיח מזה כי תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט', ט'). ואם ללצים הוא יליץ (שם ג', ל"ד). ואז כביכול ברוך הוא וברוך שמו מתאונן עליו לומר ראו איך האיש הזה ילכד במצודה רעה שלא בטובתו כמו שיתאונן האדם אל בנו כשרואה מרחוק שבנו הולך בדרך שליסטים שם ואינו יודע.

והנה התורה נקראת אור, כדכתיב (משלי ו כג) ותורה אור, והוא ממש בדוגמת אור, שבמחשבה יראת חטא קודם, ובמעשה לימוד התורה קודם לכל. ובזה מובן המדרש תחלת דברך, היינו הוצאה לפועל המעשה שהיה על ידי דבור, היה יהי אור, שבמעשה האור קודם לכל, ומשם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה כי אין בור ירא חטא, על כן במעשה לימוד קודם כי הוא נמשלה לאור, והבן. ובזה מובן הא דאיתא במדרש (שמו"ר נ' א') ר' יהודה אומר האורה נבראת תחלה וכו', לפיכך פתח דברך יאיר וגו', ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה, אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה שיעשה המשכן, אמר בצלאל במה אפתח תחלה פתח בארון, הה"ד (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד, עד כאן הביאו הנזר הקודש בבראשית רבה פרשה ג' סימן א'. והקשה על זה הא בש"ס (ברכות נ"ה ע"א) איתא איפכא, שבצלאל עשה תחלה משכן ואחר כך ארון. והעלה כי המשכן נבנה בציור בנין העולם, והארון שבתוכו היה כלפי האור כדכתיב ותורה אור, על כן בתחלת הבנין קדם המשכן להארון, ובגמר הבנין קדם הארון למשכן, ותרוייהו איתנהו דוגמת האור, עיין שם שדבריו נכונים ומתוקים. ואכתי יש לדקדק על מה שאמר וממנו למדו הצדיקים, משמע דקאי על כל הצדיקים, הא לא קאי רק על בצלאל, והוה ליה למימר וממנו למד בצלאל. אמנם לפי מ"ש מובן היטב, דכמו שהקב"ה פתח בפועל המעשה באור תחלה, ממנו למדו הצדיקים כולם בשעה שהן פותחין בדבר היינו בפועל, פותחין באורה זו תורה. ומ"ש אתה מוצא וכו', פירוש וכן אתה מוצא במשכן שבצלאל פתח בארון תחלה, היינו בגמר הבנין כמ"ש הנזר הקודש, וכבר נודע דכל עניני המשכן ומקדש יש באדם, עיין בעקדה ובאלשיך פרשת תצוה, וכדכתיב (שמות כה ו) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמרו רז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, וכדכתיב (ירמיה ז ד) היכל ה' המה, והיינו דאיש הישראלי הוא מקדש, והבן.

דבר אחר אמר הקב"ה למלאכים המצריים ראויין ללקות בחושך, מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו, מהו שלח חשך ויחשיך, למה הדבר דומה למלך שסרח עליו עבדו, אמר לאחד לך והכהו ל' מגלבין הלך והכהו ק' והוסיף לו משלו, כך הקב"ה יתעלה שלח חשך על המצריים, והוסיף החשך משלו, הוי שלח חשך ויחשיך, עכ"ל. הנה יש להתבונן. א', מאי הוקשה לו בפסוק נטה ידך, עד שהוצרך לדרוש הדרשה על הפסוק שלח חשך וכו'. [ב',] יש להתבונן מהו הנרצה שהמלאכים הסכימו, וכי במכות האחרות לא הסכימו. ג', שלח חשך רישא הוא דקרא, ודרש אותו לבסוף. ד', החשך הוסיף משלו, למה לא עשו כן כל המכות לפי משל המדרש. ונ"ל על פי המקובל ממרן האר"י ז"ל שהמכה הזאת יצאה מחכמה דמלכות שמים. והנה הוקשה להם תיבות "על "השמים כנ"ל, על כן הביא הפסוק הנ"ל ודרשו, והוא דהנה מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, כמו המלך כשיושב למשפט הנה כל עבדיו הנצבים עליו מלמדים זכות וחובה, והמלך מברר אחר כך המשפט אחר שישמע כל הסברות, כמו כן במלכותא דרקיעא (כמ"ש מיכיהו בן ימלא (מלכים א' כב יט)). והנה כל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, אלו מיימינים לזכות ואלו וכו', הנה בודאי כל אחד אומר סברתו כפי אשר חלק לו הש"י בבינה, ואחר כך יצא המשפט הישר כפי החכמה דמלכות שמים. והנה בכאן במכה זו שכבר יצאה המכה הזו ממקום מלכות שמים דייקא, שוב אין מקום להימין ולהשמאל, על כן לא מרו את דברו, היינו שלא היה עוד שום משא ומתן בצבא מרום, כי מי יבא אחר המלך וכו'. (ותבין לפי זה שהמכה היתה חשך, כי החכמה נקרא חכמת אדם תאיר פניו והכסיל בחושך הולך, הנה יצאה המכה מחכמת מלכות שמים, לאבד חכמת מצרים ואבדה חכמת חכמיו וכו', על כן היה להם חשך ולא אור ולכל בני ישראל היה אור וכו', הבן הדבר). וכיון שזכינו לדרוש הלזה, תבין מזה שהחשך דייקא הוסיף משלו תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט ט), מה שאין כן שאר המכות כי לא רבים יחכמו, על כן פירש בעל המדרש ראשית הפסוק לבסוף, כי מכח הדרשא דסיפא נדע הפירוש דרישא. ובזה נדע הפסוק נטה ידך "על "השמים, על דבר השמיימים כולם מסכימים בלא משא ומתן, (גם "ידך מלשון יו"ד חכמה), כאן רמז הש"י למשה מהיכן יוצאת המכה הלזו, כיון שאין משא ומתן בצבא השמים, יתבונן כי מאתר דחכמה נפקא: