תלמוד על שמות 12:29

אֲנָן תַּנִּינָן אֲכִילַת פְּסָחִים. אִית דְּלָא תַנָּא אֲכִילַת פְּסָחִים. מַאן תַּנָּא אֲכִילַת פְּסָחִים רַבָּנָן. וּמַאן דְּלָא תַּנָּא אֲכִילַת פְּסָחִים רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וּמַאִי טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר נֶאֱמַר כַּאן לַיְלָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לַיְלָה. מַה לַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן חֲצוֹת. אַף כַּאן חֲצוֹת. אָמַר רִבִּי חוּנָה וְלֵית כַּאן אֲכִילַת פְּסָחִים אֲפִילוּ כְרַבָּנָן דְּתַנִּינָן הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.

(שמות י״ב:כ״ט) ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים וגו׳ וכתיב (במדבר ח׳:י״ז) כי לי כל בכור [וגו׳] ביום הכותי כל בכור וגו' (ואתה משיב) א״ר יוחנן אע״פ שהכה אותם מכת מות מחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבוקר משל הדיוט אומר נתת פת לנער הודע את אמו אף הקדוש ברוך הוא אמר אודיע לבני המיתה המשתקת הזאת ששונאיהם היאך מתים בה אלא תשמור נפשותם עד הבוקר כדי שיראו בני בשונאיהם:

לפיכך אין אומרין תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח והצנועין בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה והתלמידים מתענין בו שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף: