תלמוד על שמות 25:34

רִבִּי חוֹנִייָה אָמַר. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא מַקְשֵׁי. אִם לְהַפְלִיגוֹ בִדְבָרִים הָיָה מְבַקֵּשׁ הָיָה לוֹ לְהַשִּׂיאוֹ בֶּחָמֵשׁ הַשִּׂאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאֵילּוּ הֵן. שְׁאֵת. אָרוּר. מָחָר. מְשׁוּקָּדִים. וְקָם. הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת או שְׂאֵת אִם לֹ֣א תֵיטִ֔יב. כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָם֭ עִקְּרוּ־שֽׁוֹראָרוּר או אָ֤רוּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז. וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ צֵא הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר או מָחר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה. וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשׁוּקָּדִ֔ים או מְשׁוּקָּדִים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶ‍ֽיהָ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְי אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵב֭ עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ או וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀. רִבִּי תַּנְחוּמָא מוֹסִיף הָדָא. וּבְנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם אוֹ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים. אָמַר רִבִּי לָא. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּשִּׁיקִין עֲלֵהֶן אֶת הַפֶּה. הֵיכְמַה דְאַתְּ אָמַר יִשָּׁקֵ֨נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כָּתוּב וְאוֹתִי צִוָּ֤ה יְי. אוֹתִי וְאוֹתִי. נֶאֶמְרוּ לִי דְבָרִים שֶׁנֶּאֶמרוּ לָכֶם. וְנֶאֶמְרוּ לִי דְבָרִים שֶׁנֶּאֶמרוּ בֵינִי לְבֵין עַצְמִי.

בשלמא גביעים עשרים ושנים דכתיב (שמות כה, לד) ובמנורה ארבעה גביעים וגו' וכתיב (שמות כה, לג) שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח וגו' ארבעה דידה

ותמני סרי דקנים הא עשרין ותרתין כפתורין נמי אחד עשר כפתורין תרי דידה וששה דקנים וכפתר וכפתר וכפתר הא חד סר