תלמוד על שמות 33:20
מסכת כלה רבתי
ברייתא ר׳ יהודה אומר דרכן של תלמידי חכמים ענו ושפל רוח: [גמ׳] מנא ה״מ דכתיב בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳. רבינו הקדוש כד הוה מטי הדין קרא צווח ובכי בקשו צדק בקשו ענוה ואולי. אוי להם לבריות שחוטאים וסבורים שמיתה היא מנוס ואומר כמה עונות יכולים להשמר. א״ר יצחק בר פרנך כל עונות אדם חקוקים לו על עצמותיו, כל זכיותיו כתובים על יד ימינו שלא תאמר שעונותיהם הם הנכתבים וזכיותיהן אין נכתבין ומנין שכן שנאמר ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך. א״ר יהושע ב״ל צריך ליתן בלבו דברים הללו והוא חוזר מאליו, בא וראה מה כתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אפי׳ שיחה קלה מגידים לו בשעת מיתה. כיצד אדם מת באים עליו שלשה מלאכי השרת אחד שהוא מלאך של מות והשני סופר והשלישי שממונה עליו אמר לו קום הגיע קצך א״ל איני בא ועדיין לא הגיע קצי מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו מיד פתח בשר ודם את עיניו ורואה את מלאך המות ומזדעזע ונופל על פניו וחכמים אומרים מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו כלו עינים לבושו אש כסותו אש רגליו אש בסכין אש שבידו טפה של מרה תלוייה בו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות ואינו מת עד שרואה הב״ה בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים ונאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר מיד מעיד האדם על עצמו כל מה שעשה בעולם הזה פיו מעיד והב״ה חותם שנאמר בי נשבעתי(נאם ה׳) יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב לכך צריך האדם להסתכל באחריתו כדתנן ר׳ לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה. לכן שנו רבותינו ענו ושפל רוח:
Ask RabbiBookmarkShareCopy