תלמוד על שמות 4:30

חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה ויעש האותות לעיני העם וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר שנא׳ (שמות ד׳:ל׳) וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן [שנא׳ (ויקרא י׳:י״ט) וידבר אהרן וגו׳ הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וגו׳ אלא] ששתק עד שסיים משה את דברו. ולא אמר לו קצר דבריך ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו [וגו׳] ואוננים אנחנו וי״א משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ״ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר (שם) וישמע משה וייטב בעיניו (ובעיני הגבורה. כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן. מכאן אמרו כשאדם [עושה משתה] לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנא׳ ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב״ה ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאילו היה לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא). כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב״ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאילו היו מצויין בסדום ג׳ או ה׳ צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב״ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח״כ השיבו שנאמר (בראשית י״ח:ל״ג) וילך ה׳ כאשר כלה לדבר אל אברהם (כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנא׳) (שם) ואברהם שב למקומו: