Tafsiran Imamat 27:22: Rashi & Rav Hirsch

ואם את שדה ‎'מקנתו וגו‎‎ BUT IF [HE SANCTIFY…] A FIELD OF HIS PURCHASE [WHICH IS NOT THE FIELD OF HIS POSSESSION, THEN etc.] — There is a difference between a “field of one’s purchase” and “a field of one’s possession” inasmuch as a “field of purchase” is not divided amongst the priests in the Jubilee (if it was sold by the treasurer and the purchaser has to return it at the Jubilee), because one has the right to dedicate it only until the Jubilee, for under any circumstances it was to go out from his possession and return to the original owner in the Jubilee; therefore if he comes to redeem it, he redeems it at the price stipulated for a “field of possession” (cf. משנה למלך on Maimonides הל' ערכין פ"ד הלכה כ"ו who explains where Rashi derives it from that he has to pay the price fixed for a שדה אחוזה). And whether he does not redeem it and the treasurer sells it to another person, or whether he does redeem it, (some editions have: ואם לא יגאל; cf. Arakhin 28b) בשנת היבל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו IN THE YEAR OF THE JUBILEE THE FIELD SHALL RETURN UNTO HIM FROM WHOM HE HATH BOUGHT IT — i. e. unto him from whom he that has dedicated it has bought it. And in order that you should not think that the words: the field shall return לאשר קנהו, mean, it shall return unto him from whom this last purchaser has bought it, — and that would be the treasurer (since he is the person from whom it was last acquired), Scripture was compelled to state לאשר לו אחזת הארץ EVEN TO HIM TO WHOM THE POSSESSION OF THE FIELD BELONGS from that which his ancestors have bequeathed to him, and this can only be the original owner who had sold it to him who sanctified it (Arakhin 26a, Arakhin 26b).

VV. 22-24. ואם את שדה מקנתו אשר וגו׳, nur wenn es rein שדה מקנה ist, das gar nicht שדה אחוזה des מקדיש werden kann, שאינה ראויה להיות שדה אחוזה treten die hier folgenden Bestimmungen ein; hat er es aber als שדה מקנה geheiligt und es ist noch vor dem Jobel שדה אחוזתו geworden, z. B. לוקח שדה מאביו והקדיש ואח׳׳כ מת אביו so geht es, wenn er es vor dem Jobel nicht wieder ausgelöst hat, wie שדה אחוזה in Besitz der כהנים über (Arachin 26b). – את :וחשב וגו׳ את מכסת הערכך וגו׳ מכסת הערכך nicht den für שדה אחוזה allgemein fixierten, absoluten Taxwert, sondern שויו, den nach den noch bevorstehenden Jahren bis zum Jobel steigenden und fallenden Nutznießungswert (Arachin 14a), und zwar auch dem מקדיש ohne חומש (daselbst – siehe zu V. 16). —

אין להקדש אלא מקומו ושעתו :ונתן וגו׳ ביום ההוא וגו׳. Man bestimmt den Einlösungswert eines dem הקדש geweihten Objektes nur nach dem zeitlich und örtlich vorhandenen Werte, selbst wenn er, in späterer Zeit oder an einem anderen Ort, zum Verkauf gebracht, einen höheren Preis erzielen würde. Die Mischna (Arachin 24a) nennt als Beispiel מרגלית בכפר, eine Perle in einem Dorfe. Gleichwohl wird für die Auslösung eines Grundstückes daßelbe sechzig Tage zum Verkaufe ausgeboten. שום ההקדש ששים יום וגו׳ (daselbst 21b). Es dürfte bei einem Güterverkauf eine solche Frist nicht in Widerspruch mit dem ביום ההוא unseres Textes stehen.