וְגַם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל־הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃
Namun Aku juga mengangkat tangan-Ku bersumpah kepada mereka di padang gurun, bahwa Aku tidak akan membawa mereka masuk ke negeri yang telah Kuberikan, negeri yang berlimpah susu dan madu, yang menjadi keindahan di antara segala negeri.
מלבי"ם
וגם אני ואז בחטא המרגלים נשבע שלא יביאם אל הארץ, והיה הטעם כי, יען במשפטי מאסו כי אחרי גלוליהם לבם הלך כי ראה שהסבה מה שמאסו במשפטיו לא היה מפני התאוה והיצה"ר, רק מפני המינות שלבם הולך אחרי אמונותו זרות והגלולים ואין מאמינים בה', כמו שהיה במרגלים שלא האמינו ביכולת ה', והחטא שהוא מצד הכפירה גדול יתר מאד:
מצודת דוד
לבלתי הביא וגו׳. זה היה בעבור עון המרגלים כי אז נגזר עליהם שלא יבואו אל הארץ: