כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־צֹ֗ר נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן מֶ֣לֶךְ מְלָכִ֑ים בְּס֛וּס וּבְרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים וְקָהָ֥ל וְעַם־רָֽב׃
Sebab beginilah firman Tuhan Yang Mahakekal: Sesungguhnya Aku akan mendatangkan Nebukadnezar, raja Babel, raja segala raja, dari utara untuk menyerang Tirus, dengan kuda, kereta perang, dan pasukan berkuda, serta himpunan pasukan dan rakyat yang besar jumlahnya.
גן נעול
זולתי נפש האדם שאין לשום כח מכוחותיה גבול בטבע, לא כחות המדות ולא כחות התאוות, ואין צריך לומר לכחות השכליות. הלא תראה שֶׁבְּהֶמְשֵׁל ציור כח הזריזות בלב האדם מה מאד תרבינה מעשיו, אין לזריזותו חשבון ומדה. כשישתמש בו לעניני העולם, אז ירד ימים, ידרוך בציות, גם בלילה לא שכב לבו וישתדל במאוד לאסוף ולכנוס. ועם כל ההשתדליות האלו כח זריזותו לא תעמוד ולא תשקוט. עד שכל מעשה זריזותו שעשה נחשב בעיניו כאין, נגד רחב כח הזריזות הנטוע בנפשו. ולכן יכסוף תמיד להזדרז יותר. וכן לעניין מדת העזות והגבורה הענוה והבשת והיראה הפרישות והקדושה וכיוצא, כולם בלתי מוגבלים בטבע. וכל מה שיעשה בעל המדה מן המדות האלו מעשים כפי מדתו, יקטינו בעיניו לפי ערך רוחב כח המדה הנטוע בנפשו. וכן כשישתמש בו בענינים האלהים, לתקן נפשו ולעבוד את אלהיו, מה מאד יתאמץ איש כזה! ירוץ לחברת חכמים. ישקוד על דלתותיהם. לא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, ויאסוף תמיד עניני החכמה והמדע. ויעשה תמיד המצווֹת בכח וחיל לא ייעף ולא ייגע. וכן אתה מוצא לעניין התאוות. הלא ידעת (מדרש קהלת רבה א, לד) "מי שיש לו מנה מבקש מאתים". מאתים מבקש אלף, וכן תמיד. כמ"ש ז"ל "אין אדם מת וחצי תאותו בידו". ויתבאר עוד. ובענין הכבוד והשררה בהיותו איש נכבד בעיני ההמון, יחפוץ להיות שר ושופט עליהם. נעשה שר. מבקש להיות דוכוס וכיוצא. נעשה דוכוס מבקש להיות מלך. נעשה מלך, מבקש להיות מלך על שאר המלכים והמושל העליון בארץ. כבש הכל ונעשה מלך מלכים. גם בזה לא ישקוט ולא ימצא מרגוע לחפצו. ועוד הכח הפנימי נטוי להתגדל יותר עד להשחית. כמו שתמצא כתוב על נבוכדנצר הרשע (יחזקאל כו, ז) שהיה מלך מלכים ולא נח חפצו. עד שאמר בגבה לבבו (ישעיה יד, יד) "אעלה על במתי עב אדמה לעליון". וכן סוּפַּר בספרי הזכרונות למלכי רומי מענין קיסר קאיוס קאליגולי שחיק עצמו שעשה עצמו אלוה. וכמו שהוא בענין זה כך הדבר נוהג בכל התאות, כמו ממדת המשגל והזוללות והסביאה וכיוצא, שבהמשלם בלב גם אם ירבו פעולותיהם לא ישקטו ולא יאמרו הון.1מליצה ע"פ משלי ל, טו וכל זה לפי שבעליהן פועלים פעולות טבעיות תחת השמש כמו אסיפת הקנינים והממשלה ורבוי המשגל והזוללות וכיוצא, ועל ידיהן רוצים להשביע צמאון החפץ הפנימי החפץ בהם וכחות הנפש לא תשבענה בכמו אלה. כי כל אלו הפעולות הטבעיות מוגבלות, באשר יש גבול לכל הדברים מתחת השמש. וכמ"ש המשורר (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה ראיתי קץ". והכח הפנימי אין לו קץ כמו שאמרנו שנאצל ממרומים ממעל לשמש. ולכן לא יספיקו כל הדברים הטבעיים להשביע רעבונו ולרוות צמאונו, ובעל המעשים האלו ידמה תמיד שלא השיג עדיין די מחסורו אשר חסר. ויתברר לך מזה שהדבק לבד בעניני העולם ומשתמש בכחותיו בעניניהן, (הנו) [הנה הוא] בצרה תמידית. ולעולם לא ימצא קורת רוח גמורה והשקט הדעת בנפשו. ויחשוב כל עת שעדיין לא השיג חצי תאותו וכדבריהם ז"ל (קהלת רבה א, לד). עד שיתמה וישתאה לדעת מה חסר ממנו בראותו את עצמו עשיר ועושה חיל ומתענג בכל הטוב, ובחדרי לבו מרגיש האויב היושב במסתרים וגוזל שֵׁנתו ושולל מנוחת לבבו. והכסיל הזה לא יבין כי כבוד נפשו העליונה סבת הכאב המכאיבו. כי לא תשבע לעולם בכל הדברים שהוא מתעסק בהן למלאת חפצה ולהשביעה, זולתי החכמה והמדע הם המשביעים את הנפש. וכמו שיתבאר בחלון הסמוך: