וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
Dua tiga kota terhuyung-huyung pergi ke satu kota untuk minum air, tetapi mereka tidak menjadi puas; namun kamu tidak juga kembali kepada-Ku, firman Yang Mahakekal.
תוספתא כפשוטה
32-33. שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל, ופירושו שאם הפקיר סתם יכול לחזור בשלשת ימים הראשונים. ובבבלי הנ"ל: המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו,43"שנים ושלשה" שבתוספתא ושבירושלמי היא מליצה בעלמא (ע"פ לשון המקרא, עיין מ"ב ט', ל"ב, ישעי' י"ז, ו', עמוס ד', ח'), והכוונה לשלשה. ועיין גם ירושלמי ברכות (פ"ה ה"ד, ט' ע"ג): שהשגיר שתים שלש ברכות. מכאן ואילך אין יכול לחזור בו.44סיפא זו לא היתה אף לפני הירושלמי. ועיין בפי' הרש"ס בפאה שם, י"א רע"ד, ולפלא שלא הזכיר שאף בתוספתא איננה. ופירשו בבבלי (ורמזו לה אף בירושלמי) שהחכמים תקנו כן מפני הרמאים, שלא יפקירו את שדותיהם ויחזרו ויזכו בהן מיד, כדי לפוטרן מן המעשרות, ולפיכך אמרו שבמשך ג' ימים יכול לחזור בו, וממילא אם יזכה בה, אין כאן זכייה אלא חזרה, ואינה נפטרת מן המעשרות. והואיל ובמשך ג' ימים אינו יכול לזכות בה כדי להפטר מן המעשרות, יתפרסם הדבר ויחשוש שמא יקדמנו אחר, ואם קיים את ההפקר במשך ג' ימים מוכח שאין כאן הערמה. ועיין בפי' הרא"ש בנדרים שם שפירש שאחר יכול לזכות אפילו בתוך ג' ימים, וכן משמע גם מדברי הר"מ פ"ב מה' נדרים הי"ז (עיין בכ"מ שם), ולפ"ז הרי ברור שאין כאן הערמה, שהרי ג' ימים הראשונים אחרים יכולים לזכות בשדה.45ועיין בלחם משנה שם שברר את שיטת הר"מ שאם ירד לשדהו בתורת זכייה ולא בתורת חזרה אף הוא פטור ממעשרות, אפילו אם זכה בתוך ג' ימים. וכ"ה גם דעת המאירי והרא"ש בנדרים שם.
ובר"מ שם הי"ד: ההפקר אעפ"י שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לו לחזור בו. ומה הוא ההפקר הוא שיאמר אדם נכסים אילו הפקר לכל. ונו"כ הר"מ לא הראו את מקורו. אבל עיין מאירי נדרים ז' א' ד"ה וממה וביבין שמועה להרשב"ץ, כ"ה רע"ג, ובב"י טאו"ח סוף סי' תל"ד. ועיין בב"ח טחו"מ ריש סי' רע"ג ובקצות החושן שם.
ובר"מ שם הי"ד: ההפקר אעפ"י שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לו לחזור בו. ומה הוא ההפקר הוא שיאמר אדם נכסים אילו הפקר לכל. ונו"כ הר"מ לא הראו את מקורו. אבל עיין מאירי נדרים ז' א' ד"ה וממה וביבין שמועה להרשב"ץ, כ"ה רע"ג, ובב"י טאו"ח סוף סי' תל"ד. ועיין בב"ח טחו"מ ריש סי' רע"ג ובקצות החושן שם.
מלבי"ם באור המילות
שבעת. בא גם על שביעת השתיה, לשתות מים ולא ישבעו (עמוס ד' ח'), ואמרו חז"ל ושבעת זו שתיה, שתית קלון מכלי כבוד.
תוספתא כפשוטה
110-111. מעין של בני העיר, הן ואחרים, [הן] קודמין לאחרים. השלמתי "הן" ע"פ ד, כי"ע וס' המתיבות שנציין להלן. וכל הברייתא שלנו בירושלמי שביעית פ"ח ה"ה, ל"ח ע"ב, נדרים פי"א ה"א, מ"ב ע"ג, בבלי שם פ' ב'. ובקטעים מס' המתיבות שנתפרסמו בגנזי קויפמן כרך א', בודפשט תש"ט, עמ' 58: וגרסי תניא מעין בני העיר הן ואחירים וכו'.
ולעצם העניין פירשו הראשונים בנדרים שמדברים במעיין שיוצא מן ההר, בני העיר העליונה יכולים לסתום ולעכב את המים עד שיעשו הם צרכיהם. ברם מתוך סיום התוספתא כאן מוכח בפירוש שמדברים במעיין ששייך לעיר מיוחדת שיצא מתוכה ונבלע בתחומה, ואינו עניין גם לתוספתא ב"ק פ"ו הט"ו. והמדובר כאן בערים שמסביב לה שאין להם מים, "ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים" (עמוס ד', ח'). וצרכי העיר שהמים בתוכה קודמים, וכמו שאמרו בירושלמי הנ"ל: תהיינה הערים האלה, עיר עיר ומגרשיה סביבותיה (יהושע כ"א, מ'), תחיינה עיר עיר ואח"כ מגרשיה סביבותיה, כלומר גם בענייני צרכי העיר שהמים בתוכה צרכיה קודמין, ולאו דווקא באנשים בודדים שחייך קודמין.
ולעצם העניין פירשו הראשונים בנדרים שמדברים במעיין שיוצא מן ההר, בני העיר העליונה יכולים לסתום ולעכב את המים עד שיעשו הם צרכיהם. ברם מתוך סיום התוספתא כאן מוכח בפירוש שמדברים במעיין ששייך לעיר מיוחדת שיצא מתוכה ונבלע בתחומה, ואינו עניין גם לתוספתא ב"ק פ"ו הט"ו. והמדובר כאן בערים שמסביב לה שאין להם מים, "ונעו שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים" (עמוס ד', ח'). וצרכי העיר שהמים בתוכה קודמים, וכמו שאמרו בירושלמי הנ"ל: תהיינה הערים האלה, עיר עיר ומגרשיה סביבותיה (יהושע כ"א, מ'), תחיינה עיר עיר ואח"כ מגרשיה סביבותיה, כלומר גם בענייני צרכי העיר שהמים בתוכה צרכיה קודמין, ולאו דווקא באנשים בודדים שחייך קודמין.