א֣וֹ עִם־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃
atau bersama para pembesar yang memiliki emas, yang memenuhi rumah-rumah mereka dengan perak.
תוספתא כפשוטה
44-47. עולל מוטל בין ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה הגביה עולל צוארו וכו'. וכע"ז בד, במכירי הנ"ל ובירושלמי ובבבלי הנ"ל (ובכי"ע חסר כ"ז, עיין מ"ש לעיל בסמוך). ופירש"י: עולל גדול מיונק, כדכתיב (ש"א ט"ו, ג') מעולל ועד יונק וכו'. ובמכילתא הנ"ל: ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח', ג'). מפי עוללים, אלו עוברים שבמעי אמן שנ' (איוב ג', ט"ו) או כנפל טמון לא אהיה [כעוללים לא ראו אור], ויונקים אלו שיונקים משדי אמן וכו', רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ, שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמי' ט', כ'). ועיין מדרש תהלים פ"ח, ה', הוצ' בובר, ל"ט ע"א. ועיין בתוספות ל' ב' ד"ה ר"מ.
ביאור הרד"ל
(עב) במכר טוב ובזהב. בילקוט וירא וביהושע רמז כ"ח הלשון בממכר זהב, וכ"ה להלן כאן, ולגירסת הספרים צ"ל במכר טוב בזהב (ואפשר צ"ל במכר עולם בזהב), ואפשר לשון במכר טוב בזהב יוצא מלשון הכתוב [בראשית ב] וזהב הארץ ההוא טוב שדרשו בב"ר טובי' דהוא בלויתי', ר"ל בדרך (שקשה לטלטל הרבה כסף וכדתנן במס' שקלים פ"ב מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך), ולכן קרא מכר בזהב בשם מכר טוב, ור"ל שאברהם נתן לעפרן במטבע זהב, ואע"פ שכתוב ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר, היינו שהמקח היה על סך זה בכסף שהכסף הוא טבעא שיוצא בהוצאה יותר מהזהב כדאיתא בר"פ הזהב [מד.], ומ"ש וישקול כו' את הכסף, פירושו את המטבע ומעות ולא כסף ממש אלא בזהב שקל לו (וי"ל שמפני שכבר הוסכם אברהם לכרות עמהן הברית על עיר יבוס וידע שילכו להם עפרון והחתיים להתיישב שם, לכן הזהב טוב להם מפני משוי הדרך ונתן להם בזהב, גם י"ל לפמ"ש הגר"א בפי' איוב כ"י ע"פ או עם שרים זהב להם [איוב ג], שהעשירים האוספים אוצרות זהב להוריש לבניהם דרכם לצבור בזהב ולא בכסף מפני המשוי והמקום ע"ש, ולכן לעפרן שמינוהו עליהם אז וכמ"ש בב"ר ישב כתיב שבאותו יום מינוהו ארכיסטרטיגוס, ראוי היה שיתן לו המעות בזהב ולא בכסף, ועמש"ל בס"ד):