וַהֲשִׁבֹ֙תִי֙ אֶת־יָדִ֔י וָאַ֖עַשׂ לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
Namun Aku menarik kembali tangan-Ku dan bertindak demi nama-Ku, supaya nama itu tidak dicemarkan di mata bangsa-bangsa yang telah menyaksikan Aku membawa mereka keluar.
אלשיך
או יאמר אל תתמהו אם על הנמכר לגר תושב או לעקר כו'. שהוא לגוי עובד ע"ג אחוס עליו לאמר אחרי נמכר גאול' תהיה לו על כל פנים. כי הלא גם כי אשר אייחס לעבדים לי אהובים אצלי הם הצדיקים. כי לי בני ישראל עבדים הם הנקראים ישראל שהם בהיותם צדיקים. עם כל זה אלה שאני מדבר בם. הנמכר לגר תושב או לישראל או לעובד ע"ג. עבדי הם ג"כ. והוא מאמר הכתוב (יחזקאל כ׳:כ״ב) כי בחמה שפוכה אמלוך עליכ'. והראיה הוא הלא הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים עם היותם בלתי כשרים. וגם עתה אני ה' אלהיכם ככם כהם. אך בזאת שלא תעשו לכם אלילים ופסל וכו'. כ"א כה תעשו לא עבדי תקראו. וגם לא אכנה אלהותי עליכם. לומר אני ה' אלהיכם. ולא בלבד אשנא הע"ג. כ"א גם מצבה או אבן משכית כ"כ הע"ג מאוסה לפני. כי גם מה שאינו לשם ע"ג כי אם להשתחוות עליה לה' לא ארצה. על היות דברים הנעשים לע"ג. ואל תתמהו לומר למה תעשה עיקר כ"כ מישראל והם המעט מכל העמים. כי הלא כשבראתי את העולם לא היה רק כדי להיות לי דירה בתחתונים שהוא בבה"מ על יד ישראל. וזהו את שבתותי שהם זכר לבריאת העולם תשמורו. שתכליתו הוא ומקדשי תיראו כי הוא דירתי בתחתונים. כי לא בהיותי בתחתונים אני משתנה כמלאך הבא אל הארץ שמתלבש. כ"א אני ה' כהוייתי למעלה. כי אני ה' לא שניתי: