Chasidut su Salmi 19:7

(ח.) תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה וכו' והא אמר רבא מאי דכתיב (חבקוק ג׳:ד׳) ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו למה צדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני האבוקה וכו' אמר רב נחמן בר יצחק זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין וזה אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין רב זביד אמר זה אורו לפניו וזה אורו לאחריו. רב פפא אמר האי בעית והאי לא בעית. רבינא אמר האי משך נהורא והאי מיקטף איקטופי. ענין בדיקת חמץ הוא לברר אוכל מתוך פסולת שיהיה כולו מצה. כי במצה פעולות אדם הוא רק מעט, ויען כי בעוה"ז נמצא אילנא דספיקא מעורב טוב ורע, לכן צריך האדם להפריד הטוב מרע אוכל מתוך פסולת, יקר מזולל, וכמו שכתיב (ירמיהו ט״ו:י״ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי מצד השי"ת אף בעוה"ז אין מקום שלא יהיה מוקף באור, כי לפניו ית' כחשיכה כאורה. אכן יען שהציב השי"ת רצון שחפץ בעבודת אדם, שיהיה מקום שיהיה נקרא על שם יגיע כפו של אדם, לזה הלביש האור הבהיר בלבושים מסתירים, ונראה שח"ו חסר כבוד שמים, והאדם בעבודה ישלים החסרון. וזאת נוחל האדם וטועם טעם בעבודתו. כי עי"ז שנמצא פסולת ורע מעורב בטוב וביגיעתו בירר הטוב מרע, מזה יש לו לאדם גודל נייחא שביגיעתו הגיע אל המראה הגדול הזה. אף כי באמת גם בלתי יגיעה ועבודת האדם, כבודו ית' מלא עולם, ובכל השלימות. אכן השי"ת הצופה לטובת האדם, לזה הציב רצונו למען צדקו מקום שיתראה שהאדם בכח עבודתו משלים כבודו ית'. וזה שביאר כבוד אאמו"ר זללה"ה מאמר המדרש (רבה בראשית פב) האבות הן הן המרכבה, שהמשל בזה כגון האדם רוכב על הסוס שהסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס, כמו שאיתא במדרש (רבה בראשית סח) כי הסוס מוכרח לילך רק בדרך שחפץ הרוכב יען שתופס הסוס במתג ורסן, ולמקום שחפץ הרוכב לילך מחזיקו במתג ורסן ומושכו רק למחוז חפצו. אכן מ"מ מגיע להרוכב תועלת מזה שרוכב על הסוס, שעי"ז יוכל למהר דרכו ולהגיע למחוז חפצו, מה שלא היה בכחו אם היה הולך רגלי. ואף, כי באמת לאמיתה מקיף השי"ת כל העולם כולו ושלם בכל השלימות, בלתי דעת האדם ועבודתו. אכן השי"ת שחפץ להיטב לבריותיו הסתיר דרכו והלביש האור בלבושים, שעי"ז יהיה מקום לאדם להתגדר בו. והציב גון ולבוש שנראה שנמצא ח"ו חורין וסדקין, והאדם בעבודתו ישלימם, ובזה יהיה מרכבה לשכינה. וזה כוונתם אין בודקין לאור אבוקה אלא לאור הנר שיפה לבדיקה. כי כך הסתיר השי"ת את אורו עד שנמצא בזה העולם מקומות שאין ניכר שם אורו ית', וזה נקרא חורין וסדקין. והאדם בעבודתו מכניס גם שם כבוד שמים ע"י יגיעתו ועבודתו מצידו שנקרא נר. וכעין שכתיב (משלי כ׳:כ״ז) נר ד' נשמת אדם. והצדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני אבוקה. וזה סברת רב נחמן בר יצחק זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין. שהשי"ת הציב רצון שכביכול נמצא בעוה"ז חורין וסדקין שנדמה לעיני בשר שלא נראה שם אור וטובה וחסר כבוד שמים, בכדי להניח מקום יגיע כפים לאדם להתגדר, שביגיע כפיו בעבודת ד' האיר לעצמו בחורין ובסדקין, ומילא אותם בהלו נרו, והשלים שלא ימצא שום בדק שכבודו ית' יהיה שלם בלתי שום חסרון, זה הוא הנר שיפה לבדיקה. אבל מצד בחינת אבוקה אין שום מקום לעבודת האדם. ורב זביד אמר זה אורו לפניו וזה אורו לאחריו. וכמו שביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח ח"א האזינו ד"ה האזינו) ביאור הכתוב (דברים ל״ב:ב׳) יערוף כמטר לקחי, שד"ת אוחזין את האדם ממול עורף שלא יוכל להטות מרצונו ית' אף רגע. אכן האדם מצידו אל יסמוך להשען על זה הסמך, רק יראה מצידו להכיר בתפיסתו את הכבוד שמים. ואף שבאמת פועלים הד"ת בלב ישראל שלא יטו מרצון השי"ת, אבל הרצון שהציב השי"ת בעולם הזה הוא שאדם מצידו יכיר האור בתפיסתו. ואם יסמוך על הסמך שהד"ת מקיפים אותו שלא מדעת, בחינת אור אבוקה, אז לא ימצא שום מקום לעבודה מצד האדם, אחר שיסמוך שאין מקום פנוי מכבודו ית', זה נקרא אורו לאחריו. ויען שרצונו ית' היה שיתדמה ויהיה מקום שיהיה נקרא יגיע כפו של אדם, הסתיר גודל אורו, וממילא נדמה שיש מקום לפעולת אדם שעל ידי פעולותיו ומעשה ידיו יאיר ויתגלה הכבוד שמים שנמצא באלו הסתרות, ויכיר זאת גם בתפיסתו. וזה רומז אורו לפניו שמכיר זאת ע"י פעולותיו. רב פפא אמר, האי בעית והאי לא בעית ופירש (רש"י ז"ל) מתוך שירא שלא יבער הבית אינו נותן לבו יפה אל הבדיקה, והיינו כמו שאיתא במדרש (רבה ויקרא טז) אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש צלי עלי א"ל תשתזיב מן צנתא א"ל יתיר חד כסו וצנתא אזלא א"ל תשתזיב מן שרבא א"ל הא כדו צלי עלי דכתיב (תהילים י״ט:ז׳) ואין נסתר מחמתו. צנתא היינו קרירות, שנדמה להאדם שח"ו נעתק מהשי"ת, ועל זה השיב יתיר חד כסו, שעל זה יש עצה לאדם לכנוס עצמו בתורה ועבודה ויוסיף לעצמו גדרים וסייגים, כענין שנאמר (תהילים ע״א:י״ד) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך, וצנתא אזלא. אכן כשאמר לו אח"כ תשתזיב מן שרבא, שזה מורה על חמימות ביותר, שלא יסמוך אדם להשען על שבאמת אורו ית' מקיף את כל העולם אף בלתי עבודת האדם, כי עי"ז יכול לבוא לאדם התרשלות והתבטלות מעבודה, וידמה בעצמו שאין צורך כלל לעבודה. השיב לו, הא כדו צלי עלי, כי בזה צריך האדם לגודל סיעתא שלא יתבטל מעבודה. וזה כוונתם אבוקה בעית, וצריך האדם סיעתא בזה להנצל משרבא, שלא יסמוך עצמו להשען על גודל אור אבוקה שמאיר ובא מצד השי"ת ומקיף את כל העולם. ואור הנר לא בעית, וצריך האדם מצידו לעבוד בחמימות, ואף כי הקושיא במקומה עומדת, וכי לאורה הוא צריך. אכן כן הציב השי"ת רצון בעוה"ז שכביכול חפץ לישב עם בשר ודם בנר, שהאדם יאיר לעצמו, ושיהיה נקרא התגלות על שם האדם. אבל באמת לאמיתו בלתי רצון הזה, אין באמת שום צורך לעבודת האדם. וזה כוונתם שנר לא בעית אבל אבוקה בעית, שבאם יסמוך אדם על אור אבוקה אז יוכל להתבטל לגמרי. אכן רצונו ית', שהאדם ע"י עבודתו וביגיעו יאיר לעצמו להגיע אל האור, ושיהיה נקרא על שמו. וזה נקרא אור הנר דלא בעית. רבינא אמר האי משך נהורא והאי מיקטף איקטופי, כי אורו ית' מטי ולא מטי, כמו שאיתא בזוה"ק (בראשית טז:) עד היכן שאפילו ד"ת היותר יקרים הקבועים בו מתולדה, אם אדם יסיח דעתו מהם כמעט רגע יוכל לאבדם, וכמו שכתיב (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו. אכן ד"ת שאדם קונה ביגיעה ועבודה מצידו ואין לו בהם היסח הדעת, זה נשאר לאדם בקנין עדי עד. וזה כוונתם האי משך נהורא, שד"ת שאדם קונה ביגיעה שמיגע עצמו בכל כחו לעומתו משפיע השי"ת אורו. וזאת נשאר לאדם בקנין יתד בל תמוט. אבל ד"ת שהשי"ת מופיע מצידו בלתי עבודת האדם, זאת יכול האדם בקל להפסיד במעט רגע, לכן אינו טוב לאדם רק להתנהג מצידו בעבודה תמיד לכלכל במשפט כל דבריו. ואז כל הד"ת שיקנה יהיה לו בקנין עדי עד: