Halakhah su Salmi 19:7

ויש הפרש בין מים ראשונים למים אחרונים בדברים הרבה. מים ראשונים צריכין כח אדם שישפוך אדם אחר על ידו או הוא עצמו שישפוך בידו אחת על ידו אחרת, משא"כ במים אחרונים שאין צריכין לבא מכח אדם. מים ראשונים צריכין הגבהה שלא יחזרו ויטמאו את הידים, מה שאין במים אחרונים שצריך שישפיל ידיו למטה כדי להעביר את הזוהמא. מים ראשונים צריכין נגוב שהנגוב מעיקר הנטילה, אחרונים אין צריכין נגוב. מים ראשונים צריכין שלא יהיה דבר חוצץ בידים כגון שעוה או זפת או בצק או צואה שעל צפרניו. אחרונים אם היה דבר חוצץ אין בכך כלום, מים ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, כלומר שאין לנו לחוש אם נופלים על הכלי או על גבי קרקע, מים אחרונים אין נוטלין אלא בכלי שצריך שיפלו המים בכלי ולא בקרקע, ראשונים אם שפשף בידו צריך לחזור וליטול ידיו. אחרונים אין צריך. מים ראשונים מברך על נטילת ידים, אחרונים אין בהם ברכה (אלא מברך ברכת המזון שהוא מברך על רחיצת ידים*). מים ראשונים צריכין הפסקה ולא בבת אחת אלא נוטל ומפסיק. אחרונים יכול לשפוך בבת אחת. מים ראשונים דוקא מים ולא שאר משקים. מים אחרונים אפי' שאר משקין כגון יין וחלב שאינו אלא להעביר את הזוהמא. מים ראשונים צריכין כלי דכתיב בכיור ממנו ולא שיעברם וישפשכם בנהר. אחרונים מותר. מים ראשונים עד הפרק והוא המקום שהיד כלה שהיד וקנה הזרוע מחוברין שם, אחרונים אין צריכין אלא פסת היד במקום שהאצבעות כלין. וי"א שזהו מקום שעור למים ראשונים. מקום שהאצבעות כלין, ושעור הפרק למים אחרונים פיצול אמצעי שבאצבעות, לפי שאין מים אחרונים אלא להעביר את הזוהמא ומשם ולמעלה אין התבשיל נוגע בם. מים ראשונים צריכין שעור והוא רביעית לוג. אחרונים אין צריכין שעור. מים ראשונים מועיל בהם תנאי, אחרונים אין מועיל בהם תנאי, והסימן בכל אלה בהפרש שיש בין מים ראשונים למים אחרונים. כה"ן ח"ן שע"ה מכפר"ת, כ' כח אדם. ה' הגבהה. נ' נגוב. ח' חציצה. נ' נטילה בין בכלי בין על גבי קרקע. ש' שפשוף. ע' על נטילת ידים. ה' הפסק. מ' מים. כ' כלי. פ' פרק. ר' רביעית לוג. ת' תנאי:

ומה שבאה ברכה זו על נטילת ידים בלשון נגלה ונסתר והוא הדין לשאר ברכות שהם מתוקנות בנוסח זה, הוא סוד הברכות שהעולם הוא שקדשנו במצותיו ואנו מברכין למלך העולם, וכן תמצא בשירת הים (שמות טו) הי ימלוך לעולם ועד. והתעורר בלשון ה' ימלוך ובמלת עולם ובמלת ועד והוא כענין שלשה שמות שבשלש עשרה מדות, וכן התעורר בלשון ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וכן בעלינו לשבח בלשון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, לפי דרך זה הלשון בברכות מתוקן ומסודר. אך אצל בעלי הפשט הוא בלתי מסודר שהיה לו לומר אשר קדשתנו וצויתנו. אמנם בפשוטו יש מן הכונות הרצויות כדי לקבוע בלב שהקב"ה נגלה ונסתר, נגלה מצד דרכיו ופעולותיו ונסתר מצד מהותו ועצמותו, וע"כ תמצא כששאל משרע"ה על ידיעתו ית' מצד דרכיו אמר לו (שם לג) הודיעני נא את דרכך השיב לו אני אעביר כל טובי על פניך, אך כששאל על ידיעתו מצד עצמותו ואמר לו (שם) הראני נא את כבודך השיב לו לא תוכל לראות את פני, באר לו שני דרכים אלו כי הוא נגלה ואפשר להשיגו מצד דרכיו ופעולותיו, והוא נסתר מצד עצמותו ואין כח ותחבולה בזה להשיגו, וכן בכאן כשאנו אומרים ברוך אתה לנכח יש לכוין בו כי הוא ית' נגלה מצד פעולותיו, וכשאנו חוזרים ומדברים בנסתר ואומרים אשר קדשנו במצותיו וצונו יש לכוין בו כי הוא ית' נסתר ונעלם מן ההשגה, והמשל בזה שהשמש שהוא אחד ממשמשיו ואפשר לו לאדם שישיגנו מצד פעולותיו שהוא פועל בתומו בעולם השפל במין המדבר והחי והצומח ומצד אורו וחומו, וכן כתיב (תהלים יט) ואין נסתר מחמתו, ואם בא להשיג עצמותו שיסתכל בעצמות אורו יכהה מאור עיניו והבן זה, וכדי לרמוז על נגלה ונסתר אמר הכתוב (שם קמד) וחסידיך יברכוכה, כלומר בדרך זה יברכוך נגלה ונסתר וזה שאמר (שם) כבוד מלכותך יאמרו שהוא לנוכח להורות על נגלה. ואמר להודיע לבני האדם גבורותיו להורות על נסתר:

איש אמו ואביו תיראו. תיראו כתיב לאחר אביו מיד ועוד תיראו לשון רבים ולא אמר תירא כדי לסמוך מורא בין אב לאם ובין שבתות וגו' וכאלו לאיש ולאמו ולאביו לשלשתן אמר תיראו ואת שבתותי תשמורו. שהאם והאב בכלל תיראו שלא יכעיסו את הבן כל כך שלא יוכל להתאפק עד שימרוד בהם. אמו ואביו תיראו ואת שבתותי מכאן אמר רבי יהודה הראשונים לא היו משמשים מטותיהן לא בליל ראשון ושני ושלישי בשבוע פן יולד בשבת ויבא לידי חילול שבת כי האשה יולדת ברע"א ימים כמנין הריו"ן או ברע"ב כמנין הריו"ן עם הקריאה או ברע"ג כמנין ב"ר בטנ"י ולפי שהיו נזהרים לכך היו זרעם צדיקים. זהו שנאמר (ויקרא יט ג) איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי. לכך בענין שבת שלש שלש בויכלו שלש מלאכתו שלש יום השביעי שלש אשר עשה ברא. בעשרת הדברות שלש פעמים שבת. וכן במשנה תורה כנגד שלשה ימים שהיו נזהרים מלשמש. כל זה אליבא דרבי יהודה שהיה אומר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים שלשה תקופות הן רע"ג לבד מז' שעות וחצי הנשארים לכל תקופה וכן להגות בתורה שלשה תקופות מט"ו באב של חמה עד ט"ו באייר של חמה וזהו שנאמר (תהלים יט ז) ותקופתו על קצותם כלומר הסר תקופת ימים והשאר צריך לעסוק יומם ולילה אם לומד כל היום בתמוז אינו מחויב ללמוד בלילה כי יום ארוך הוא ולכך אותיות של תורה ותהר וכתיב (הושע ד ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני וכתיב (הושע ט יא) ושכלתים מבטן ומהריון: