Chasidut su Salmi 2:11

ובדרך אגב ביארתי מאמר רז"ל (ברכות ל:) מאי דכתיב (תהילים ב',יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה, ודבר זה צריך ביאור, כי ודאי קושית המקשה היה איך יתקבצו יחד גילה ורעדה, כי מי אשר יראה ורעד יבוא בו אין שמחה בלבו, ואם כן מה הועיל בתירוצו ועדיין הקושיא במקומה. והענין הוא, כי גם באמת צריך להבין למה חיוב היות התפלה בשמחה, וכי העומד לפני המלך לבקש על נפשו ישמח, אדרבה, הוא מחויב להיות מלא הכנעה ושפלות ולב נשבר ולשמחה מה זו.

והנה כבר פירשתי אמרם (מגילה דף ז':) חייב אדם לבסומי בפוריא וכו'. וכבר צווחו בו קמאי דקמאי כי הוא יוצא מגדר השכל. וכבר אמרתי בזה אשתקד, ועכשיו אני משנה קצת, דהנה אם נשתה בקלות ולא נקיים וגילו ברעדה (תהלים ב יא), אם כן אדרבה אז נתעורר החטא הקדום, ואנחנו צריכין להתרצות במה שחטאנו (עיין תנחומא בשלח סי' כ"ד), והבן. ואם כן נתקיים גזירתו באמת שהוא מחטיא, ואם כן ההבדל נתראה בגלוי וחייב לבסומי, היינו לא להשתכר רק לבסומי, כדי שעל ידי שמחת היין יבא לעבודת ה' ובמה שחטאנו נתקן, עד דלא ידע, ר"ל באופן דלא ידע וניכר בפועל, רק שנידן במחשבה אשר חושב, והבן זה כי נכון הוא בס"ד, ר"ל אבל לא שיהיה קלות ראש על ידו, כי אז נתעורר חטא הקדום ואם כן ניכר בפועל, והבן זה כי נכון הוא מאד ואמת בס"ד ורבה הוא להבין דברי חכמים וחידותם. ונחזור לענינינו ועיין בפסחים (דף ב':) כי ערב הוא עולם הזה, ובוקר הוא עולם הבא. והנה התלמידי חכמים עצמן צדקתם עומדת לעד, והיינו צדיקים אף במיתתן קרוים חיים (ברכות י"ח ע"ב) כמ"ש בחדושי לחולין לפרש מאמרם (חולין ז' ע"ב) גדולים צדיקים במיתתן וכו' (ותמצאנו להלן), והם החיים האמיתים כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו' היום, כיום הזה שהוא קיים לעולם כמו שנדרש במקום אחר (עיין סנהדרין ק"י ע"ב), מה שאין כן רק המחזיקים שאין צדקם היינו פעולתם המחזיקים, רק בערב שהיא עולם הזה ושם נהפוך הוא, והבן. ועל פי זה יתפרש בתהלים (קלג א) שיר המעלות, ר"ל ממש מעלות ומדריגות, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד היינו יששכר וזבולין, וכעין שמעון אחי עזריה (סוטה כ"א ע"א), כשמן הטוב בכ"ף הדמיון והיינו בצל החכמה, והנה כ"ף הדמיון יחסיר תמיד כמבואר, כטל חרמון וגו' כי שם, ר"ל רק שם ציוה ה' דייקא את הברכה וזה הוא ההפרש, ועוד נפקותא כי הוא חיים עד העולם, והבן. ועל כן ביקש ית' מן כל המון ישראל שיהיו בעצמם ממלכת כהנים, ולא יסמכו על שמחזיקים ידי כהנים, כי מצד שמחזיקים אינו רק בחוץ למחיצה להנות מזוהר הצדיקים. והנה נראה לפרש (שמות כו לב) והבדילה הפרוכת לכם בין קדש, אלו זוהר הצדיקים וכו' שעתידין שיאמר לפניהם קדוש, שנאמר (ישעיה ד ג) קדוש יאמר לו (ב"ב ע"ה ע"ב), ובין קדש הקדשים היינו זהרו ית' שהוא הקדוש של הקדושים היינו הצדיקים שהם קדושים. והיינו (שמות כז כא) מחוץ לפרוכת, היינו ששם שכינת עזו והפרוכת מפסקת, ואור הפרוכת עדות על השראת שכינה אשר שם, כמ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך, וגם התלמידי חכמים עצמם הם הלוחות, כאמרם (ברכות ח' ע"ב) לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, כי הם עם תורתי בלבם, וכן אמרו (סנהדרין ק"א ע"א) ספר תורה שרוי בצער והבן, יערוך אותו את האיש הישראלי אהרן ובניו לא בפנים. ועוד כי הצדקות הנ"ל הוא רק מערב עד בוקר, אבל לפני ה' דייקא חקת עולם יהיו לדורותיכם, ושמא תאמר איך יתכן זה להיות כל המון לדורות במדריגה זו, בשלמא דור המדבר היו שקול כל אחד כאלף איש, וזכו כולם למדריגת הנבואה, לזה אמר הלא המבוקש הוא מאת בני ישראל דייקא שיהיו כולם ממלכת כהנים, מאחר שהם בני ישראל מקור הקדוש, כאמור (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ובמהרה בימינו נזכה לאור באור פני מלך חיים ולראות החזרת שכינתו לירושלים אמן.

חולין (דף זיי"ן ע"ב) בכה רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן על אחת ככה וכמה, דאמר ר' חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, שנאמר (מלכים ב' יג כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו, אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו וכו', אמר ליה אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד, ולביתו לא הלך וכו', עיין שם. והקשו המפרשים דלמה בכה על גדולת הצדיקים. ועוד הקשו מאין הוא הוכחת ר' חמא בר חנינא דגדולים צדיקים במיתתן, יותר ממאי דהחיה אלישע, ואי כפירוש רש"י (ד"ה ויגע) מדהחיה בנגיעה, היינו משום דלא היה חיות גמור, ועיין בהרי"ף שם. ועוד קשה לי דילמא הא דהחיה שם בנגיעה, היינו משום דאין קוברין רשע אצל צדיק, וכדאיתא בסנהדרין (דף מ"ז ע"א), עיין שם. ומסתמא הוא צער וגנאי לצדיק לקבור עמו. והתוספת (ד"ה גדולים) הקשו דאם כן מאי פריך הגמרא ודילמא לקיים ברכתא דאליהו, עיין עליהם, ועיין ברי"ף שם מה שהקשה על פירוש התוספת. והנ"ל בזה דדבר גדול דברו החכמים כאן והוא כתפוחי זהב במשכיות כסף, ונקדים דיש שני מיני צדיקים, כת אחת המסגלים מצות מעשיות צדקה וגמילות חסדים וכל מיני מצות שכליות ושמעיות וגזריות, אבל מכל מקום קצר קצרה יד שכלם להבין גדולת הבורא ית', עד שיקיימו מה שנאמר (דברים ל כ) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו על אופן המעולה. הכת השניה הדבקים בו ית' בכל עת ובכל רגע בתוקף וחשקות גדול עד שמתענגים בו, שנאמר (שיר השירים ז ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, ועושין כל המצות בחשקות נמרץ ובאהבה נפלאה, עד שכל התענוגים הם בעיניהם כאפס וכאין נגד התענוג הגדול הנפלא ההוא שהם מתענגים באהבתו ית', והם מתעלים תמיד ממדריגה למדריגה, ומכירים תמיד בכל עת בגדולת הבורא יתברך מה שלא הכירו קודם, ומתחדש להם אהבה וזריזות ואופני עבודה. ומצורף לזה היראה והחרדה מגדולתו ית' שרואין שפלת עצמם לנגד גדולתו יתברך וזעים וחלים ורועדים, ונוסף על זה דואגים ורועדים וחרדים בכל עת שניתוסף להם הכרה על מיעוט הכרה והעבודה שהיה להם בזמן הקודם, ולבם דוה וכואב ונאנח על זה, עד שהחסידים הללו כל ימיהם בתשובה, כמ"ש החסיד האמיתי בעל חובת הלבבות זצוק"ל. ועל פי זה יובן וגילו ברעדה, ודרשו (תהלים ב' י"א) במקום גילה וכו' (ברכות ל' ע"ב). דתמהו דהם שני הפכים. ולדרכינו יובן, כי במקום גילה היינו שניתוסף הכרה ושמחה ואהבה, שם תהיה רעדה על קיצור הכרה והעבודה שמעבר, והבן.