Chasidut su Salmi 36:8

בהקדם לפרש הפסוק (שיר השירים א א-ד) שיר השירים אשר לשלמה, (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, (שיר השירים א ג) לריח שמנך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, עד כאן. והנ"ל בזה דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ב' פרק ט"ו) כתב לפרש הפסוקים (תהלים לו ח-יא) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, (תהלים לו יא) משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב. כי הרמב"ם כתב בספר המורה (חלק א' פרק מ"ג) דכנף, הוא שם משותף, ואחד מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם. ועל פי זה פירש ולא יגלה כנף אביו (דברים כג א), היינו סתר אביו. וכן ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), היינו פי' סתרך על אמתך. ועל פי זה פירש כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית', כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), היינו תחת סתרו. פירוש לפירושו שהוא יהיה סתרך, כמו שנאמר (תהלים לב ז) אתה סתר לי וגומר. ועל פי זה פירש העקרים מה יקר חסדך וגו', כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלמות בלתי בעל תכלית קיימים בלתי משתנים, ואינם ממין שלמות מן השלמות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם. וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית, אי אפשר שתושג מדרגתו, אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא, שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית', הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות. וזהו אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך וגו'. רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם, כמו שנאמר למשה (שמות לג כג) וראית את אחורי. ולמה נקראים דשן ביתך, שעל זה נאמר על משה (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ואמר שמהשגה זו יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבלתי בעל תכלית אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן אתה תשקם ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד. ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה, מצד שהתארים והשלמות הם נצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים. גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפילו השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו, אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון וגו' (תהילים ל״ו:ח׳). חסדך, היינו כדאיתא בזוה"ק (תצא רפא.) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, שהאדם מצדו פונה את עצמו מכל עסקיו בלתי לה' לבדו. יקר היינו מה שאין ביד אדם להגיע לזה מצד מעשיו, ולא יתכן בזה לומר שביגיע כפיו בא לו זאת, והוא רק מצד ישועת ה'^המבואר בבית יעקב ויקרא פרשת אמור אות מד: כי כל מעשי המצות יקרים הם, שאין אנו מבינים אותם, והיינו יקר, שאין אנו יכולים להשיג, כי מה שבידי האדם להשיג אף ביגיעה רבה לא נקרא יקר וכו'. ועיין עוד בספר הזמנים – הגדה של פסח עניין עומר אות ה: כל המצוות שאין מבינים אותם ואין אנו יכולים להשיגם הוא יקר, שמה שהאדם יכול להשיג ולהבין אף ביגיעה רבה, לא נקרא יקר.. מה כתיב לעיל מניה, נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו וגו', והוא שהרשע מתפשט בזדון לבו בלי שום מעצור אשר תעצרהו מעשות מזמת לבו ואין פחד אלהים לנגד עיניו. צדקתך כהררי אל, היינו כשיתרומם השי"ת מיניה לעילא, אזי הוא משפטיך תהום רבה, שנשאר הרשע בגודל עצבות, כי אין לו על מה להשען ולבטוח ולצעוק לה' הושיעה. אבל לא כאלה חלק יעקב, שאין לך בישראל שיתפשט עצמו לגמרי, לזה אף אם השי"ת יתרומם ממנו ח"ו, מכל מקום יחסה ויתלונן עוד בצל שדי, בהכירו שיש אלהים בשמים שבידו היכולת להושיעו ולחלצו ממצוקותיו, וזה הוא דכתיב ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. והחסד אלהים הוא אצלם שורש הראש וההתחלה, שירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. ואומר עוד שם, נאם פשע לרשע בקרב לבי, היינו שדוד המלך ע"ה אמר, שמהיכן הבין זאת התקיפות שיש לישראל רק ע"י הפשע לרשע שנמצא בקרב הלב, מזה ניכר עומק היקרות שבלב ישראל^ובמי השלוח ח"ב תהלים (לו) ד"ה נאם האריך בזה וזל"ק: נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו. להבין איך ידע דוד המלך ע"ה בקרב לבו מחשבותיו של הרשע הלא לבו היה חלל בקרבו שהיה תמיד בפחד אלהים ויראת ה', אכן מזה שכתיב בקרב לבי משמע שצריך הנפש היקר מישראל להסתכן במחשבותיו ולחלוף ברעיוניו כל המחשבות הנמצאים בכל פרטי נפשות, ובזה נכללים המחשבות האלו בצורת אדם ע"י תיקונו., וכדאיתא בש"ס (סוכה נב.) לב טהור ברא לי אלהים, לב טהור מכלל דאיכא טמא. כי זה לעומת זה עשה אלהים, ועל יד לב טמא ניכר מה יקר הלב טהור שכל פנותיו הם רק לחפצי שמים:

אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלהיכם וגו'.
איתא במדרש (תנחומא נצבים) לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים וכו' הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו וכו' קרא אותן משה לפייסן, הרבה פעמים הכעסתם למקום ולא נתחייבתם כליה וכו'. איתא בש"ס (סוכה מט) א"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאלו מילא כל העולם חסד שנאמר (תהילים ל״ג:ה׳) אוהב צדקה ומשפט חסד ד' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל (תהילים ל״ו:ח׳) מה יקר חסדך אלהים, יכול אף לירא שמים כן, ת"ל (תהילים ק״ג:י״ז) וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו. הענין בזה דהנה מי שמכיר שהוא מקושר בשורש, זה יכול לקבל עליו כל הסבלנות ואין לו ח"ו שום תרעומות, מאחר שהוא מכיר שהוא נברא מן השי"ת וכל הבריאה היה מצד חסדו מצד שהוא חפץ להיטיב לבריותיו, ומסתמא לא יגיע מזה החסד שום רעה ח"ו, וכל הסבלנות הוא הכל לתכלית הטובה. וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה על מה דאיתא בש"ס (עירובין יג) נח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ולא נקטו חכמינו ז"ל טוב לו שלא נברא ורק נח לו, וביאר, שבאמת אם היה להבריאה טובה יותר שלא נברא לא היה נברא, כי הבריאה לא היה בהכרח רק מצד חסדו ית', והשי"ת הביט לתכלית הטובה של הבריאה וראה שלא יגיע לה שום היזק ח"ו, ולא עוד אלא שירויח ג"כ, ורק מצד האדם נח לו שלא נברא, כי מצד האדם קודם כל הבירורים יש לו כמה סבלנות וכמה יגיעות, ומצד הבריאה הוא מה יקר חסדך שצריך כמה יגיעות קודם שמגיע להכיר החסד הזה. וזה דאמר הגמ' יכול כל הבא לקפוץ קופץ, היינו שכל אחד ואחד יכיר החסד הזה, ת"ל מה יקר חסדך, שמקודם אין כל אחד מכיר זאת ונדמה לו שהחסד הזה הוא יקר מאד. ומסיים הגמ' יכול אף לירא שמים כן ת"ל וחסד ד' מעולם ועד עולם, היינו שאחר הבירורים אז מכיר אדם החסד, ואז מכיר שבאמת כל הסבלנות מתחלה היה ג"כ לתכלית הטובה, שחסד ד' הוא מעולם ועד עולם. וזה ביאור המדרש, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים וכו' הוריקו פניהם וכו' קרא אותן משה לפייסן, הרבה פעמים הכעסתם למקום ולא נתחייבתם כליה. כי באמת כל היראות והעונשין הציב השי"ת כדי שיכניע האדם אף הגוף להיות הגוף נמשך אחר רצונו ית', וכדאיתא במדרש (תנחומא נצבים) כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי, ואחר כל הבירורים מכיר האדם שכל הסבלנות וכל העונשין לא היה אלא לטובת האדם והכל הוא מחסדו ית'. כי באמת חסד ד' בגימט' צ"ח כנגד צ"ח קללות, ומכיר שזה היה בהכרח כל הסבלנות כדי שיכניע את הגוף להיות נמשך אחר רצונו ית', ואז מכיר שחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו.