Halakhah su Salmi 36:8

הנה על פי מה שנתבאר בתורתנו הקדושה מצות גמילות חסדים, נראה כי מצוה רבה היא עד מאד, ויש על זה מצות עשה מיחדת בתורה, כמו שנאמר (שמות כ"ב כ"ד): "אם כסף תלוה את עמי את העני וגו'", ונאמר בפרשת ראה (דברים ט"ו ח'): "והעבט תעביטנו וגו'", וכמו שכתבו כל מוני המצות; ונאמר (שם ט'): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, קרבה שנת השבע שנת השמטה וגו'". וכתב על זה בספר הקדוש 'שערי תשובה' לרבנו יונה (שער שלישי אות ס"ז): למדנו מזה, שכל המונע את עצמו מלהלוות לעני, עובר בשני לאוין, שהם "השמר" ו"פן". ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הזהרנו, שלא נחדל מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו, כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות, עד כאן לשונו. גם מצוי שעל ידי הלואה הוא תומך ידי המך שלא יתמוטט לגמרי. ויש על זה עוד כתוב מפרש בתורה (ויקרא כ"ה ל"ה): "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו וגו'", ואמרו -חכמינו ז"ל (שבת ס"ג.): גדול המלוה לעני יותר מהעושה צדקה. הבט נא וראה ביורה דעה סימן רמ"ט (סעיף ו'), בשמונה המעלות שמנו חכמינו ז"ל בנותני צדקה, המעלה הראשונה היא המלוה לעני בעת צרכו, עין שם. והיא אחת משלשת הדברים שהעולם עומד עליהם, כמאמר חכמינו ז"ל באבות (פרק א' משנה ב,): על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והיא מהדברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קימת לו לעולם הבא. ושכר של המחזיק במדה הקדושה הזו גדול מאד, כדאיתא בילקוט הושע (רמ"ז תקכ"ב) על הפסוק (הושע ו' ו'): "כי חסד חפצתי ולא זבח": אמר הקדוש ברוך הוא, חביב עלי חסד, שאתם גומלים זה לזה יותר מכל הזבח שזבח שלמה לפני, אלף עלות יעלה שלמה. וגם איתא במדרש רות (פרשה ה' ד'): בוא וראה כחן של בעלי צדקה וגומלי חסדים, שאין חוסין לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו ח'): "מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון".

וענין זה המאמר נראה לי לבאר על פי מאי דאיתא במדרש (רות פרשה ה' ד'): בוא וראה כחן של בעלי צדקה וגומלי חסדים, שאין חוסין, לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו ח'): "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון". והכונה הוא דידוע שכשהבית דין של מעלה דנין את הדין, אף שגם בהם יש מלאכי רחמים מרבים [והם רבן של סנהדרין של מעלה, העומדים מימין כסא הכבוד לזכות להנדון, והם הנקראין נדיבים, כמו שכתב בספר 'שערי אורה'], אפילו הכי יש בהם גם כן דין. מה שאין כן כשהקדוש ברוך הוא לבדו דן, הוא רחמים מרבין. ועל זה אמר הכתוב (תהלים קי"ח ט'): "טוב לחסות בה' מבטח בנדיבים". אבל אימתי הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא הדין בדבר הזה? כשהאדם הוא בעל חסד, ומעורר בזה למעלה את שרש החסד, ועבור זה זוכה אחר כך שהקדוש ברוך הוא בעצמו הוא בעל דינו. וזהו כונת המדרש הנ"ל: בוא וראה כחן של ב -עלי צדקה וגומלי חסד וכו', שנאמר: "מה יקר חסדך אלהים וגו'". הינו מה יקר הוא, כשבני אדם מעוררים חסדך, ועבור זה זוכים ש"בצל כנפיך יחסיון", ולא בצל אחרים.

ומצוה זו היא עושה שלום גדול בינינו לבין אבינו שבשמים, כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא דף י'.): אמר ר' אלעזר בר' יוסי: כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר, וגו'. והמדה הזאת היא עומדת ברומו של עולם ממש, להמתבונן בתורה את גדל ענינה. וזה לשון המדרש רות פרשה ה' ד': בוא וראה, כחן של בעלי צדקה וגומלי חסד, שאין חוסין לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי שרפים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר (תהלים ל"ו ח'): "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון". ולהפך, כמה גרוע האדם, שאין בו מדת החסד והרחמים, שהוא מרחיק עצמו מהקדוש ברוך הוא, שהוא מקור הרחמים והחנינה, והכתוב קוראו 'בליעל' עבור זה. ראה מה שאמרו חז"ל (בילקוט ראה רמז תתצ"ח) על הפסוק (דברים ט"ו ט'): "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו'": הוי זהיר שלא תמנע רחמים, שכל המונע רחמים מקיש לעובד גלולים ופורק מלכות שמים מעליו, שנאמר בלי על, והפסוק הזה של "השמר לך" אינו קאי על מניעת הצדקה לחוד, כי אם על מניעת הלואה גם כן [כן משמע בגטין ל"ו. בגמרא, עין שם. וכן כתב בספר 'שערי תשובה' לרבנו יונה (שער שלישי אות ס"ז) ובספר החנוך במצוה ת"פ].