Bibbia Ebraica
Bibbia Ebraica

Chasidut su Salmi 40:7

זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃

Sacrificio e offerta dei pasti Non ti piace; tu hai aperto le mie orecchie; olocausto e olocausto non hai richiesto.

ערבי נחל

והנראה בהקדם לבאר מש"ה (תהילים מ, ז) אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי כו' לעשות רצונך אלהי חפצתי כו'. אין לכ"ז ביאור. ורז"ל דרשו במגלת ספר בתורה כתוב ורמוז עלי אל תצר את מואב מפני פרידה טובה כו'. ונראה לי לבאר זאת כי ראשית מקראות אלו (שם שם ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר, ופירשו כת הקדמונים ע"פ חקירת הרמב"ם ז"ל (הל' תשובה פ"ה ה"ה) בידיעה ובחירה, ורבו התירוצים, ואחד מהתירוצים הוא כי גם הבחירה לבדה בלתי סתירת הידיעה היא ג"כ אצלנו מכלל נפלאות ה'. כי רואים אנו שכל מה שברא הש"י לא ישנו את תפקידם האש שורף והמים מכבין, וכן הברואים הנוראים המלאכים עומדים ומשמשים כל אחד כפי מדריגתו וערכו, ובריאות הרעים עושים ההיפוך, כי כל אחד יש לו כחו וחיותו שנתן בו הש"י ולכן אינו יודע כלל לעשות אופן אחר, ולכן זה הנברא שהוא האדם שרואין אנו שיש בו בחירה אין זה אצלנו אלא נפלאות ה', לכן גם אף שהידיעה סותרת לה אין זה קושיא כיון שבלאו הכי הבחירה הוא מנפלאות ה' ואין לנו לחקור בעניני ידיעותיו של הש"י, כי אין חקר לתבונתו וא"א לנו להשיגו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ישמח משה

ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וגו' (שמות לה כב). עיין רש"י (ד"ה על). וקשה דלא היה צריך לכתוב רק ויבאו האנשים והנשים, ותיבת על למה, ועיין רמב"ן דהנשים באו תחלה שהתכשיטין מצוין בידה, והאנשים הביאו עמהם והן טפלין להם, כמו נחה ארם על אפרים (ישעיה ז ב), שארם הוא טפל לאפרים שהמלחמה היה לאפרים, עד כאן דבריו. וגם על זה קשה, בלא תיבת על ידעינן דהתכשיטים מצוים לנשים והם העיקר בזה. ועוד דאי בא להודיע דהנשים באו תחלה, הוה ליה לכתוב ויבאו הנשים והאנשים. והנ"ל בזה, דהא איתא במסכת שבועות (דף כ"ו ע"ב) אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו, מיתביה מוצא שפתיך תשמור ועשית (דברים כג כד), אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין, תלמוד לומר כל נדיב לב. שאני התם דכתיב כל נדיב לב, ולגמור מינה, משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד, פירש רש"י תרומה, תרומת מלאכת המשכן כתיב בה כל נדיב לב עולות, הניחא למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר, חולין מקדשים לא גמרינן, עד כאן דבריו. הרי מבואר דבחולין הדבור עיקר אם אינו היפך לבו, ובקדשים המחשבה עיקר, והטעם דקדשים הם צורך גבוה ורחמנא לבא בעי, מזה יובן דבתרומת קדשים אין רצוי לפניו רק מה שהוא בלב שלם, וגם שלא יהיה בה שום נדנוד עבירה, כי עולה וחטאה לא שאלת כתיב (תהלים מ ז), ומצוה הבאה בעבירה פסולה, כדאיתא ריש פרק לולב הגזול (סוכה ל' ע"א).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Versetto precedenteCapitolo completoVersetto successivo