Chasidut su Salmi 48:3

וְזֶה בְּחִינַת הַהַעֲלָמָה, שֶׁנִּתְעַלֵּם הַיֹּפִי וְהַפְּאֵר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. כִּי יֵשׁ צַדִּיק, שֶׁהוּא הַיֹּפִי וְהַפְּאֵר וְהַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בִּבְחִינַת (בראשית ל״ט:ו׳): וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֶה, בְּחִינַת (תהילים מ״ח:ג׳): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, הוּא הַהִדּוּר וְהַיֹּפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם,

מושל באדם צדיק. היינו, אם עבר על דברי חכמים, אין לו להתיירא מהם, כי הוא מושל באדם צדיק. מושל יראת אלהים, היינו אם עבר על דבר הכתוב בתורה אף מזה לבו לא יפחד, כי הוא מושל אף בהד"ת. והנה אלו השני שבטים יהודה ויוסף הם ברזא דאמירה ודיבור. כי בשבט יהודה נמצא שרש הדיבור של השי"ת, כי דיבור מורה, למי שמראה השי"ת ששורש לבו בעומק קשור בהשי"ת^טזמקור העניין במי השלוח ח"א פרשת ויגש ד"ה ויגש [א] עיי"ש בהרחבה. ובגליון שם אות ג ביאר: וזהו לי דיבר צור ישראל, כי דיבור היינו מפורש שהשי"ת (כביכול) ישפיל דיבורו אליו, וזה הענין מתייחס מאוד לשבט יהודה כי זה השבט לפי שכחו עצום מאוד ויעשה מעשים שנראו כמו שאר אנשים שאינם דבוקים בה' וכמו דהמע"ה, כי עיקר תולדתו היה מרות, והם לא הבינו ההפרש שבין עמוני ועמונית.. וזהו שאמר בחיר ה' הבא משבטו של יהודה, לי דבר צור ישראל, שאצלו שוכן הקב"ה בבחינת דיבור, שהוא בן להקב"ה, שהבן הוא ממוח האב, וכמו שאמר על עצמו בספרו (תהילים ב) ה' אמר אלי בני אתה וגו'. ומרזא דיהודה נקראו ישראל בנים למקום, כענין דאיתא (אבות פ"ג) חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. ובניה של רחל הם בחינת אמירה. וזהו כענין דאיתא (שם) חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, והוא לדעת כי אני ה' מקדשכם. ואלו השנים צריכים להיות תמיד באחדותא, חביבין ישראל עם החיבה יתירה הנודעת להם, כדאיתא בזוה"ק (ויגש רו.) ויגש אליו תקרובתא דעלמא בעלמא וכו' למהוי כלא חד וכו' בגין דקורבא דלהון דאתקריבו כחדא גרם כמה טבין לעלמא. והנהגת השי"ת עם ישראל בעוה"ז הוא בבחינת בניה של רחל, לפעמים הוא עיקר העסק בבחינת יוסף הצדיק עלאה ולפעמים בבחינת בנימין צדיק תתאה. בחינת יוסף הוא (תהילים מ״ח:ג׳) יפה נוף משוש כל הארץ, שכל פעולותיו המה יפים ומהודרים ומבוררים, ומצדו אינו רוצה לכנוס לשום דבר שאינה מבוררת לשם ה'^יזאיתא במדרש תנחומא (ויגש) יפה נוף משוש כל הארץ זה יוסף הצדיק. ובתקוני זוה"ק (תיקון חד ועשרין דף נב.) יפה נוף משוש כל הארץ איהו ז' יום השביעי ודא צדיק וכו'. ובזוהר הקדוש (ויגש רו:) יפה נוף וגו' דא יוסף הצדיק וכו'.. וחלקו בקודש הוא כענין דכתיב (שיר השירים ה׳:ג׳) רחצתי את רגלי איככה אטנפם, כי מי שנתלכלך פעם אחת מוכרח להכניס את עצמו עוד הפעם בזה כדאיתא בתנחומא (ויקרא) ובתד"א אל ידאג אדם מעבירה שבא לידו אלא שנפתח לו פתח לעבירות הרבה, לכן מפני שמצדו לא נתלכלך עוד לזה קשה בעיניו מאד לכנוס בדבר שאינו מבורר. והוא כמו הנשמה שבאדם, שבעת החטא אם יחטא האדם ח"ו אזי מתרוממת ומסתלקת ממנו ואינה שוכנת בו בשעת החטא, כדאיתא בתיקוני הזהר הק' (תיקון ע דף קכד.)^יחוזה לשון התיקוני זהר שם: הדא הוא דכתיב (ישעיה נח) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכ"ם מאי מבדילים אלא דסליק האי נשמתא דאצילותא מניה ואתפרש מניה, ורזא דמלה, ויאמר אלהי"ם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וגו' אסתלק נשמתיה מניה ואשתאר גופא יבשא.:

וְהַיֹּפִי וְהַגְּדֻלָּה הִיא צִיּוּן וְסִימָן וּרְשִׁימָה עַל מִשְׁנֵה תּוֹרָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת (תהילים מ״ח:ג׳): הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן. הַר זֶה בְּחִינַת גְּדֻלָּה, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קז): עַל נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר – זֶה מַלְכוּת וּגְדֻלָּה, שֶׁהַגְּדֻלָּה הוּא צִיּוּן וְסִימָן עַל יַרְכְּתֵי צָפוֹן, עַל חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ, תּוֹרָה הַצְּפוּנָה.