Riferimento su Salmi 48:3

‎זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

יפה עשיתיו (יחזקאל לא, ט), ויף בגדלו (שם לא, ז), מציון מכלל יפי (תהלים נ, ב), יפה נוף (תהלים מח, ג), יפה ענף (יחזקאל לא, ג), יפיפית מבני אדם (תהלים מה, ג), מה יפית ומה נעמת (שיר ז, ז), ענין נוי המה.

‎השלישי, שלשת הנפת (יהושע יז, יא), יפה נוף (תהלים מח, ג), ענין מחלקות ופלכים הם לפי הענין.

‎השביעי, קרית מלך רב (תהלים מח, ג), קריה נאמנה (ישעיהו א, כא), בצאתי שער עלי קרת (איוב כט, ז), על גפי מרמי קרת (משלי ט, ג), והקריתם לכם ערים (במדבר לה, יא).