Chasidut su Salmi 6:4

וכדי ליישב כל זה, אקדים דהנה אמרו רז"ל (ברכות ל"ג.) במעשה דערוד בר' חנינא בן דוסא, שהציג רגלו על החור ונשכו ומת הערוד, ואמר ראו שאין הערוד ממית אלא החטא ממית, עד כאן. ותמהתי איך ר' חנינא בן דוסא בטח בנפשו שאין לו שום חטא, הלא זה דרכן של הצדיקים לחשוד את עצמן, וכמו שמצינו ביעקב שהיה ירא שמא יגרום החטא (ברכות ד' ע"א), ושגיאות מי יבין. והנ"ל בזה על דרך משל באחד שבא לתוך חורבה, ומצא אדם אחד וחרבו שלופה בידו והרג את חבירו, וכראות זה הבא את המעשה הרע, חישב מה לעשות אם אלך ואעיד, הלא עד אחד אינו נאמן. ורץ לחוץ וצעק בקול גדול שיבואו אנשים ויראו, וכראות הרוצח כי כלתה אליו הרעה יצא גם הוא לחוץ וצעק גם כן. ויהי כי נשמע זעקתם ובאו האנשים, זה צועק אני מצאתי זה בחרב שלופה בידו שרצח אדם בהחורבה, והנה ההרוג מונח עדיין בפניהם, וזה צועק להיפך, והנה נתפסו שניהם. ויהי כי ישב המלך לשפוט אותם וחקרו אותם, כל אחד עמד בשלו, ויועץ המלך מה לעשות, וה' נתן עצה בלבו ויצו להביא שניהם שיתווכחו בפניו, ובעוד שהם מתווכחים וכל אחד אומר לחבירו אתה הרוצח, אמר המלך הלא יש לי אחד שהוא נביא אמת, וכבר נבחן כמה פעמים כל דבריו ולא נפל מדבריו ארצה, ובודאי הוא יגיד האמת מי הרוצח ומי הוא הנקי, והנקי יפטר והרוצח יהרג. והנה באמת אין אתו נביא יודע עד מה, אך עשה זה בערמה. ויצו בבהילו את עבדיו המשכילים להביא את פלוני בן פלוני הנביא בדבר המלך, והנה הם רצים ודחופים ויצאו עד מחוץ לפלטין ושהו שם זמן מה, ואחר זה בא אחד ופתח הפתח ואמר אדוני המלך הנה בא הנביא והוא עומד בחוץ, ויאמר המלך יבא, ובתוך כך הביט המלך בפניהם, והנה הנקי לא פחד ופניו לא נפלו כי אמר בלבו הן לו יהיה כן שיש בכאן נמצא נביא אמת, הלא מכל מקום אפטר מהעונש כי הלא באמת נקי אני. והרוצח נחרד מאד באמרו בלבו אולי באמת יש כאן נביא וסר אלי מר המות, ועל ידי זה הכרת פניו ענתה בו דאזיל סומקא ואתי חיורי. וכראות המלך שזה לא נחרד ולא נרתע וזה נחרד מאד, אמר תפסו את זה שזה הוא הרוצח מכיון שנחרד, ואת זה פטרו כיון שנתאמת אצל המלך שבודאי הוא הנקי, עד כאן המשל. והנמשל הוא כי הנה העידו רז"ל (ברכות דף ס'.) מאן דמפחד חטאה הוא, דאף על גב דלא ידע האדם בעצמו אם הוא חוטא, העידו דלב יודע וגו'. ואמרו עוד האי מאן דאיבעת וכו', אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי (מגילה דף ג'.), ועיין מה שפירש האלשיך (בפרשת וישלח, בראשית לב ח) בוירא ויצר, ובאמת פחדו היה על ששלח מנחה, שנאמר (ירמיה יג כא) למדת עליך להיות אלופים לראש, ועיין שם באלשיך. ועל פי זה פירשתי הפסוק (תהלים וא"ו) רפאני ה' כי נבהלו עצמי, (תהלים ו ד) ונפשי נבהלה מאד. ואם כן לא קשה מידי על ר' חנינא בן דוסא, כיון שראה שאין עליו שום פחד מהערוד, ידע כי ודאי נפשו יודע האמת שה' עמו, והבן. ועל פי זה יתבארו הפסוקים, כי הנה בלק מנסיכי מדין היה כמבואר במדרש רבה ריש פרשה דילן (במ"ר פ"כ ד'), והוא צור, אלא באותה שעה המליכוהו עליהם. ויתכן שהיה אז בעת שאמרו מואב לזקני מדין מ"ש בתורה הק', אז המלכיהו עליהם נסיכם. ולפי זה יהיה מראש הפרשה מאמר אחד עד וישלח מלאכים, דהיינו לומר שכל זה ראה נצחונם של ישראל, וגם ראה כי יראו מואב, וזה מופת כי יבש קצירם נגד ישראל, ומהיכן ידע יראתם, בשלמא הנצחון נראה בפועל, לזה אמר ויאמר מואב אל זקני מדין וגו', ומזה ידע יראתם. והשתא אתי שפיר למה ויאמר מואב ולא בלק, ואז אחר אמירתם המליכו אותו, והיינו ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא, ר"ל בעת ההוא ממש אחר אמירתם ולא קודם, וגם במדרש שלא היה כדאי למלוכה, ומזה נראה גודל יראתם. וכל זה הבין בלק כי ישראל שעתם עומדת להם מאד, ואם כן הוי זה בכלל ראייתו והבן, וצריך לתחבולות גדולות ועשתונות משתנות, לכך וישלח אל בלעם, והותרו בזה ד' שאלותי, והבן.