Chasidut su Salmi 60:2

ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח ל). דרשו רז"ל (מו"ק ה' ע"א) עשו משמרת למשמרתי. אך אם לכונה זו לבד נאמר, קשה למה נאמר דוקא אחר פרשת עריות, הלא בכל התורה כולה נצטוו לעשות משמרת למשמרת. והנה (במדרש) (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) איתא ושמרתם את משמרתי, מה שאני שומר שהקב"ה שומר תורתו. והנה זה תמוה יותר, דאינו ענין כלל לפרשת עריות, רק למצות שבת ומצות גמילות חסדים וכדומה. והנ"ל בזה על פי היערות דבש (חלק ב' דף ט"ו ע"א וע"ב) מ"ש שם על הפסוק (תהלים ס א-ג) מכתם לדוד (פירש רש"י (ד"ה על) שהיה מכתו תם שנולד מהול), (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום וגו'. ותורף דבריו כי מאדים כוכבו של עשו, לכך נאמר לו על חרבך תחיה (בראשית כז מ) ומצות מילה מבטלת כחו. וזה הטעם שציוה משה ליהושיע צא הלחם בעמלק (שמות יז ט), ולא עשה משה בעצמו, כי הוא נולד מהול כדכתיב ביה (שמות ב ב) כי טוב הוא, כפירוש רז"ל (סוטה י"ב ע"א), ולכך אין לו כח להחליש כח מאדים, וישראל לא מלו במדבר, על כן בחר ביהושיע. וזה שאמר בהצותו את ארם נהרים, ואחר כך וישב יואב ויך את אדום. וקשה למה ארם הכה בעצמו, ולהכניע את אדום וישב יואב, ולכך אמר לדוד מכתם, שהיה מכתו תם ונולד מהול, לכך הוצרך לשלוח את יואב, ולכך פירש רש"י (ד"ה זנחתנו) כשצפה בגזירות שגזרו מלכות אדום על ישראל, (ר"ל לבלי למול), אמר אלקים זנחתנו וגו' (תהלים ס ג), כי אז אין במה לבטל כחו של עשו, עד כאן דבריו עיין שם. והנה בפרשת לך בענין המילה (בראשית יז י) נאמר זאת אות הברית אשר תשמרו ביני וביניכם, והיה ראוי לומר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם תשמורו, אבל הלשון דכתיב בקרא משמעו דהשמירה היא ביני וביניכם, דמשמע שהקב"ה שומר גם כן אף דכתיב תשמרו, מכל מקום ביניכם משמע שהשי"ת שומר גם כן, ויש להבין מה היא השמירה שהשי"ת שומר, ואין לומר דישראל שומרים המצוה והשי"ת שומר להנימולים מגיהנם, דזה אינו דאם כן למה הוצרך אברהם ליישב על פתחו של גיהנם (עירובין י"ט ע"א). אבל יתכן על פי היערות דבש הנ"ל שהקב"ה שומרם מחרבו של עשו ומגזירותיו על ידי אות הברית קודש, והנה ידוע (עיין שם) דהפוגם בעריות נפגם אות ברית קודש ונמשכה ערלתו. והיינו ושמרתם את משמרתי מה שאני שומר, דהיינו שלא יפגום אות ברית קודש, והבן.

ועל פי זה יש לפרש להלן (ישעיה נז א) ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כי ידוע כי המוציא ז"ל נקרא רע, ועליו נאמר לא יגור במגורך רע, כמ"ש (פרשת וישב ל"ח ז') ויהי ער בכור יהודא רע בעיני ה', וזה היה חטאו כמו שדרשו רז"ל (נדה י"ג.) מגם אותו הנאמר באונן (בראשית לח י). והנה אם היה הדור שומרי הברית, היה מתקנים מדת היסוד כנודע ולא היה נאבד בגלות. והנה גם חרבו של עשו אינו שולט רק בכח מזל מאדים, ומי שנשפך ממנו דם מילה, אין כח במזל ההוא לשלוט בו כי כבר נשפך דמו, וכבר אמרו (שבת קנ"ו.) האי מאן דבמאדים, או טבח, או אומנא, או אושיד דמא, או מוהלא. וכמו שפירשו הפסוק (יחזקאל לה ו) לדם אעשך וגו', וכמו שפירש ביערות דבש בפסוק (תהלים ס א-ב) מכתם לדוד וכו' (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וגו', ודרשו (סוטה י' ע"ב) שהיה מכתו תם, אבל מי שמטמא ברית נמשכה ערלתו והוי כלא נימל, ועל כן נקראת חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה) כנודע, ועל ידי זה נפסק השפע כנודע, והיא גם היא גורמת מיתת הצדיקים כדי שיעלו הנציצות קדושות בהפרדן. והיינו ואנשי חסד אנשים צדיקים הראוים לעורר ולהשפיע חסד בעולם, נאספים מן העולם באין מבין כי מפני הרעה, היינו חטא הנ"ל נאסף הצדיק היינו מדה זו וכו', דהצדיק אבד נאסף בגלות, כי אלו היה מבינים זאת שהמדה ההיא השולטת עתה זה תיקונה, היה שומרים ברית הקדוש, וממילא גם אנשי החסד לא היה נאספים ורעה גורם רעה, והבן זה.