Chasidut su Salmi 72:1

עוד במדרש (שמו"ר ל' ט"ו) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), זה שאמר הכתוב (תהלים עב א) משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. נ"ל על פי מה שדרשו בגיטין (דף פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוטים. ובהקדים מ"ש בפסוק הן אמת חפצת (תהלים נא ח) וגו'. ובפסוק התחת אלקים אני (בראשית נ כ) אתם חשבתם עלי רעה. ובפסוק (בתפלה למשה תהילים ס״ט:י״ג) ישיחו בי יושבי שער וגו', (תהלים סט יד) ואני תפלתי וגו'. ותורף הדברים הנצרך לענינינו, דהנה כתיב בדוד (שמואל א' טז יח) וה' עמו, ודרשו שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין דף צ"ג:). וביאור הדבר על פי מ"ש החן טוב בפרשת וארא ובפרשה זו, הטעם דאשר תשים לפניהם, ואמרו ולא לפני הדיוטות ועובדי כוכבים ומזלות ואפילו דנין כדין תורה, לפי שעומק הדין אינו מושג אלא בהיות ה' עם השופט ומלמדו להועיל לכוון דין כהלכה, וכדכתיב (שופטים ב יח) והיה ה' עם השופט, ואם אין הקב"ה בעת המשפט, יכשל בדין ולא ידע בין ימין לשמאל, לכן כתיב (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כי אין השכינה שורה על אומות העולם כידוע (ברכות ז' ע"ב), עיין שם בחן טוב. וז"ש וה' עמו, היינו שהלכה כמותו שמזה מוכח ששכינתו ית' עמו, וכבר אמרו ביבמות (דף מ"ב ע"א) להיות לך לאלקים לזרעך אחריך (בראשית יז ז), אין השכינה שורה אלא על משפחה המיוחסת בישראל, ואם כן ממה שדוד נתכוון להלכה, ועל כרחך שהשכינה היתה שורה עמו, מוכח שהוא כשר לבא בקהל וממיוחסין שבישראל הוא, לא כמו שעלה על דעתו של דואג כדאיתא ביבמות (דף ע"ו ע"ב) עיין שם.

וּבִשְׁבִיל זֶה קִבֵּל יוֹסֵף אֶת הַבְּכוֹרָה דַּוְקָא מִיַּעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ וְכוּ' – אֲנִי דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִשְׁפָּט. וְזֶה (תהלים פא): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, בְּחִינַת בְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ יוֹסֵף לְקַבֵּל זֹאת הַחֶרֶב מִבְּחִינַת מִשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁיְּכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט. וְזֶה (תהלים עב): מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, שֶׁמָּשִׁיחַ יְקַבֵּל מִבְּחִינַת מִשְׁפָּט:

והנ"ל עפימ"ש בשם הגאון בעל קצות החושן ע"פ (תהלים עב א) משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך, ונ"ל בתוספת ביאור דבנוהג שבעולם היוצא חייב באיזה משפט אזי הולך ומציע משפטו לפני השרים גדולים יותר ויותר עד אח"כ אם כלם מסכימים לדעת אחד הוא מציע דבריו לפני המלך בעצמו, והנה צריכין לירד לסוף דעתו של זה מה ראה על ככה דבשלמא מה שהלך ממשפט שבעירו למקום גבוה יותר, י"ל מחמת שיש שם הרבה שרים ומלומדים יותר בדיניהם אפשר שיעמקו יותר בדינו לזכות, אבל מאחר שכבר כל מקומות המשפטים וכל השרים כלם כיוונו לדעת א' לחייב אותו האיך יעלה על דעתו שהמלך מלומד יותר מכל השרים, אך הטעם הוא שהשרים המה ממונים מהמלך ונתמנו באופן זה שילכו עפ"י נמוסי המדינה ולא ינטו ימין ושמאל כי המה משועבדים לנמוסיהם, משא"כ המלך הוא מושל על כלם כי המדינה עם האנשים ועם נמוסיהם הכל שלו וכלם קנויים לו לעבדים, ע"כ אינו תולה בנימוסיהם והרשות בידו לעשות משפט חדש כאות נפשו כמו שחקי המשפט שלהם נעשו ע"י מלכים הראשונים שלפניו ע"כ גם הוא מחוקק כמותם, אך כל זה במלך שירש המלוכה מאביו כפי הנהוג עכשיו שבנו הבכור ממלא מקומו.