Chasidut su Salmi 78:60

כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ לח). נ"ל דידוע דכל התורה היא נצחית, ומדבר כמשמעו על המשכן שהיה, וגם על ענין נצחי דהיינו דהצדיק קרוי משכן, כאמרו (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר וכו', ונאמר (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם, (ישעיה יב ו) בקרבך קדוש, (ירמיה ז ד) היכל ה' היכל ה' המה, ונאמר (תהלים עח ס) אוהל שיכן באדם. והנה לפעמים נופל הצדיק ממדריגתו ויש עליו כמו מסך המבדיל, אבל הוא שלוח מהשי"ת, דירידה זו צורך עליה היא כדי שיתאמץ בכל כחו ויעלה יותר ויותר. והנה הדרך להתבודד עם קונו, הוא מסוגל יותר בלילה, כאמרם ז"ל אם ראית תלמיד חכם וכו' (ברכות דף י"ט:), דודאי עשה תשובה בלילה, והגם שמדריגת בר ישראל הוא להתבודד בתוך ריבוי עם בחינת אברהם, מכל מקום זה לא יתכן רק אם אוחז בבחינת הדבקות שזכה כבר, לא יופסק בתוך ריבוי עם, אבל כשצריך עליה חדשה, יתכן יותר בהתבודדות, והבן.

קחו מאתכם תרומה לה׳ כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה׳ זהב וכסף ונחושת וקשה למה כתיב מאתכם וכי משל אחרים יביאו הלא השם שונא גזל בעולה. וי״ל כי בראשית ברא אלהים וגו׳ בשביל ישראל ובשביל התורה ברא את כל הנמצאים היינו כי כל פועל ה׳ למעניהו כל מה שברא לכבודו ברא כי אין דבר גדול וקטן שלא יהיה ויצא ממנו כבוד הבורא ברוך הוא והנה מבחר כל הנבראים הם האנושים ומבחר כל האנושים הם אנחנו בני ישראל וכבוד ה׳ הוא נתלבש בתוכינו והוא נקרא שכינה כי אוהל שכן באדם (תהלים ע״ח, ס׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ״ה, ח׳) בתוכו לא נאמר כו׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳, ד׳) היינו אחר שיבער האדון את הרע מקרבו יוכל להיות משכן אל הבורא ברוך הוא כי בהיות עדיין הרע בקרבו של אדם אז אין אני יוכל להיות כו׳ כי קצר המצע מהשתרע וגו׳ (ישעיה כ״ח, כ׳) שתי ריעים כאמור וזהו סור מרע ואחר כך ועשה משכן להשם שהוא טוב ה׳ לכל וזהו מצוה מדברי קבלה לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שבקרבו של אדם הוי אומר זה היצר הרע:

משחרב בית המקדש התקין ריב״ז שיהא לולב ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש הרי שמצוה לעשות זכר למקדש אף שכהיום חרב בית המקדש והענין הוא כשהאדם מוגבה ומנושא במדריגתו ודבוק בהשם יתברך הוא נקרא בחי׳ מקדש כאמור (ירמיה ז׳, ד׳) היכל ה׳ המה וכתיב (תהלים ע״ח, ס׳) אוהל שיכן באדם וכשנופל ממדריגתו נקרא חורבן בית המקדש וצריך האדם גם בנפלו ממדריגתו להתחזק ולילך אל ה׳ יתברך באותו מדריגה שהוא עכשיו כמו בהיותו במדריגה העליונה וזהו נקרא זכר למקדש והיינו בהאמינו שבמדריגה שהוא עכשיו יש גם כן השם יתברך כי לית אחר פנוי מיניה. וזהו ממזרח שמש היינו בעת בהירות המוחין של הצדיק הנקרא שמע עד מבואו היינו בנפלו בין כך ובין כך צריך להיות מהולל שם ה׳ והיינו על ידי האמונה כנ״ל. וזהו כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית כו׳ שנאמר (שם צ״ב, ג׳) להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות גו׳ דהיינו לשון קיום ומעמד וערבית דהיינו בעת חשכות המוחין צריך להיות על ידי האמונה כנ״ל בעת חשכות המוחין צריך להיות על ידי האמונה כנ״ל וזהו להגיד הוא לשון המשכה בבוקר היינו בעת בהירות המוחין יכול להמשיך חסדים ואמונתך בלילות היינו בעת חשכות המוחין צריך להיות על ידי האמונה כנ״ל ואם עושה כן אז הוא בא אחר כך למדריגה יותר גבוה והיה אומר הבעש״ט נ״ע משל האב במלמד את בנו לילך עומד רחוק מעט וקורא אותו לבא ובבואו קרוב לאב נמשך האב להלאה ומתרחק יותר מהבן הנ״ל והבן נופל ולמה עושה האב להלאה ומתרחק יותר מהבן הנ״ל והבן נופל ולמה עושה האב כן היינו שלולא זה לא היה יכול הבן לילך רק אותו מעט אבל עתה מתחזק הבן על רגליו והולך ומתקרב אצלו יותר והנמשל מובן: