Chasidut su Salmi 85:9

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו וישב אל המחנה. ואיתא במדרש (רבה תשא פמ"ה,א') שהש"י אמר לו שישוב כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי וכשתהיה בכעס אהיה מרצך, בזה הראה לו הקב"ה שאהבת השי"ת לישראל אינה פוסקת אפילו רגע, וכמו שכתיב (דברים כ"ג,ו') ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך שזה הפסוק הוא התשע וארבעים בפרשת תצא שפרשת תצא היא הפרשה המ"ט בתורה, וזה רומז שאחר זיקוק שבע שבועות שבעתים שהוא תכלית הזיקוק נתגלה שכל התורה היא אהבת ישראל, ואף מה שנראה לפעמים ההיפוך ג"כ היא אהבה, שאהבה רבה מהשי"ת לישראל היא אהבת עולם שאינו פוסק אף רגע, וכמו שכתיב (תהלים פ"ה,ט') אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, והענין נתבאר בחלק ראשון (ספר תהלים) שרצה לשמוע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו לכן אמר אשמעה מה ידבר, כי בעת שהשי"ת משפיע נבואה על הנביא או שהוא מתפלל להקב"ה והכנת הנביא היה תמיד להמשיך רצון ושפע טוב, אז ודאי היה רואה שהשי"ת הוא עוסק בטובת ישראל ורואה אהבת השי"ת לישראל, אכן רצה לדעת ולשמוע מה ידבר השי"ת בינו לבין עצמו, ושמע שמדבר שלום אל עמו, וזה ראיה הגדולה מבלעם שהוא קטרג על ישראל ורצה להמשיך כעס ומכל מקום גם אז עסק השי"ת בטובת ישראל ויהפך לנו את הקללה לברכה.

באופן אחר נ"ל לבאר המדרש הנ"ל (במ"ר פי"ב א'). וקודם אפרש מה דקשה לי בגוויה, ויתיישב באופן זה, דהנה יש לתמוה טובא בהמדרש הנ"ל. (א), מה אשמועינן דהמשכן כיפר על עון העגל, הלא מפורש בקרא (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים. (ב), למה כפל הענין במילות שונות קול הדר, קול נאה, קול משובח. ותיבת קול אצל כל אחד למה. וגם דאמר קול הדר סתמא שלא לנוכח, ולא אמר מהודר, וכן קול נאה, אם כן הוה ליה לומר קול שבח, ואמר קול משובח שהוא לנוכח כמו המשובח והמפואר וגו'. (ג), תואר האל ד' למה (תהלים פה ט), הלא די באחד מהן שיאמר מה ידבר האל, או מה ידבר ה'. (ד), קושית המדרש ולמה, אינו מובן כמו שהקשתי לעיל באופן הראשון. (ה), מה זה שהשיב לו השי"ת שלום אני מדבר. (וא"ו), מה שייכות יש להפסוק (תהלים פה י) אך קרוב וגו' לכאן. (זיי"ן), מה הענין דיליף ר' יהושע בן לוי מהפרשה. (חית), למה הביא ר' יהושע בן לוי רישא דקרא (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך, כי לפי הנראה מפשוטו לא היה לו לומר רק מה כתיב למעלה מן הענין וישם לך שלום.

ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. ומה שאצל אברהם כתיב ויעל אלהים מעל אברהם ולא כתיב במקום אשר דבר אתו. הענין בזה הוא, כדאיתא במי השלוח (ח"א לקוטי תהלים (פה) ד"ה אשמעה) שדוד המלך ע"ה הטה אזן לשמוע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו, ושמע שכל רצונו יתברך הלא אך להיטיב לישראל^קפהוכן הוא במי השלוח ח"ב פרשת תשא ד"ה ודבר ה': שאהבה רבה מהשי"ת לישראל היא אהבת עולם שאינו פוסק אף רגע, וכמו שכתיב (תהילים פ״ה:ט׳) אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, והענין נתבאר בחלק ראשון (ספר תהלים) שרצה לשמוע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו לכן אמר אשמעה מה ידבר, כי בעת שהשי"ת משפיע נבואה על הנביא או שהוא מתפלל להקב"ה והכנת הנביא היה תמיד להמשיך רצון ושפע טוב, אז ודאי היה רואה שהשי"ת הוא עוסק בטובת ישראל ורואה אהבת השי"ת לישראל, אכן רצה לדעת ולשמוע מה ידבר השי"ת בינו לבין עצמו, ושמע שמדבר שלום אל עמו. עיין בתפארת יוסף הושענא רבה ד"ה הטו.. ולכן אצל אברהם אבינו שדבר עמו הקב"ה מטובת ישמעאל כתיב (לך יז) ויעל אלהים מעל אברהם, לרמוז בזה שעלית אלהים היא מיוחדת בפני עצמה ונפרדת ממה שהיה הדבור עם אברהם, היינו שרק לחיבת אברהם דבר עמו טוב על ישמעאל, אבל בינו לבין עצמו לא כן. אבל כאן אצל יעקב אבינו שהדבור עמו היה מטובת ישראל כתיב, ויעל מעליו אלהים, היינו שלא נמצא שום פירוד בין הדבור עם יעקב להעליה. ולזה מסיים כאן במקום אשר דבר אתו, היינו באותו ענין עצמו שדבר עם יעקב מטובת ישראל, בזה האופן בעצמו היתה העליה, באהבת ישראל בל תמוט לנצח^קפוובמי השלוח ח"א פרשת וישלח ד"ה ויעל תירץ הפסוקים באופן אחר עיי"ש.: