Chasidut su Salmi 86:4

וירח את ריח בגדיו (בראשית כז כז). במדרש ב"ר (פס"ה כ"ב) אלו יוסי משיתא ויקום איש צרידות, עיין שם. ועיין ביפה תואר דדריש אל תקרי ריח בגדיו, אלא ריח בוגדיו כמו שדרשו רז"ל פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ז ע"א) עכ"ל. וקשה לי על זה, דאם כן העיקר חסר מן הספר, דהאל תקרי הנ"ל ליתא כלל במדרש. וגם האל תקרי הנ"ל גופיה טעמא בעי, דמהיכי תיתי לשנות הקריאה. והנ"ל בזה על פי המדרש הנעלם (הובא בעקדה בריש שער ז'), דאורייתא אית לה לבוש וגופא ונשמתא וכו', עיין שם. הכי נמי כמו שיש בכל אחד מישראל בחינות אלו, הכי נמי בכללות ישראל יש בחינות שונות, דיש שהם בבחינת נשמה בהכללות, ויש שהם רק גופא, ויש שהם רק בחינת לבוש, דהכללית הוא שיעור קומה כנודע. ומצאתי און לי בראש מאמר צבאות להרמ"ע, דחמשה שמות יש לכללות ישראל אברהם, יצחק, יעקב, ישראל, ישורון, נגד חמשה בחינות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עד כאן דבריו דברי פה קדוש. והנ"ל דהא יחידה עדיין לא זכו אליה שום אדם כנודע, ואם כן החמשה שמות הם כך, אברהם בגימטריא רמ"ח, נגד הגוף שהוא רמ"ח אברים. יצחק שהוא לשון צחוק ושמחה, נגד הנפש דעיקר השמחה בנפש, כמו דכתיב (תהלים פו ד) שמח נפש עבדך. יעקב נגד רוח, כמו דכתיב (בראשית מה כז) ותחי רוח יעקב. ישראל נגד הנשמה שהיא מעולם הבריאה עולם הכסא למעלה מעולם המלאכים, והיינו (בראשית לב כט) כי שרית עם אלקים והיינו ישראל, והבן. ישורן נגד בחינת חיה שהיא מאצילות, היינו מאמא עילאה ששם פועל הגילוי, ושם נו"ן שערי בינה, והיינו ישר נו"ן, והבן. והנה בחינת הלבוש אינו נמנה, ויש להם שם בפני עצמו והוא עברי, שהוא רק מתלבש בלבוש עברי, וכמו שכתוב (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי, ופירושו עבד שהוא עברי ועיין ברש"י (ד"ה כי). וכתבו המפרשים הא דלא כתיב עבד ישראל, ונפרש גם כן עבד שהוא ישראל. ופירשו דאי במכרוהו בגנבותו (שמות כב ב), הא עבר על לאו דלא תגנוב (שמות כ טז). ואי במוכר עצמו, עבר על מה ששמע כי לי בני ישראל עבדים וכו' (ויקרא כה נה), ואין שייך לקרותו ישראל, עד כאן. והיינו אל תקרי בגדיו, ר"ל שלא תוכל לקרות בגדיו כי איזה ריח יש לבגדים, אלא אם כן בוגדיו, ר"ל ריח בוגדיו הריח, והיינו בגדיו שהן בחינת הלבוש של יעקב והבן, ואם כן אתי דברי המדרש שפיר גם כן בלא אל תקרי. וזהו דברי המדרש רבה וירח את ריח בגדיו אלו יוסי משיתא ויקום וכו', דהא קודם שעשו תשובה, לא היו יותר מבחינת הלבוש וכנ"ל, והבן. ועל פי דברי המדרש הנ"ל יתבאר הפסוק (תהלים סב ג) אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה. אך הוא צורי, ר"ל מקורי שאנחנו חלקו. וישועתי, ר"ל שהבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), ולא זו אלא גם זו, שאם אינו הולך בדרך הישר, חפץ חסד הוא ית' לבל ידח ממנו נדח, ואם מט לא ימוט הרבה כמו יוסי משיתא לא די שהכעסתי לבוראי פעם אחת וכו', והיינו משגבי לא אמוט רבה, והבן.

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות לג יט). בהקדים מ"ש לפרש בתפלתינו כרחם אב על בנים כן חוס ורחם עלינו והושיענו למען שמך, על פי דברי הבעש"ט מה שפירש בפסוק (תהלים קמה יט) רצון יראיו יעשה וגו', דיש כמה דברים שאדם מתפלל מה שנראה בעיניו שהיא טוב לו, וה' יודע שאינו כן ח"ו, אף על פי כן רצון יראיו יעשה, ואם כי אחר כך נצמח מזה ח"ו רע, גם אז את שועתם ישמע ויושיעם, עד כאן דבריו. וזהו כרחם אב על בנים, שאינו יודע רק מה שלפניו לעת עתה טוב לבנו ומה שמבקש ממנו ממלא רצונו, כן תרחם עלינו למלא רצונינו מיד, ושמא תאמר הלא ידוע לפניו מה שיהיה בסופו, לזה אמר והושיענו למען שמך, ר"ל גם אחר זה באופן שיהיה בתחלה ובסוף שניהם כאחד טובים שאתה כל יכול. ובהקדים מה שפירשתי על מה שיסדו אנשי כנסת הגדולה ושבעינו מטובך, על פי מה שמבואר בצל"ח על הגמרא (פסחים דף נ'.) אטו האידנא לאו אחד הוא, אלא בעולם הזה על הטובה מברכין הטוב והמטיב וכו'. בשם הצדיק מו"ה אפרים מגיד זצ"ל, ותורף הדברים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה, ואפילו הפורעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע להיצר הרע, אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאלו הוא לרע לו ח"ו. וזהו שאומרים על בשורות רעות דיין האמת, שסובר שהוא מצד הדין, ולעולם הבא כולו טוב ומטיב, פירוש שיראה למפרע שכולו היה טוב, והיה לו לברך על הכל הטוב והמטיב, עיין שם. והנה הגם כי בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת, כאמרינו ועל ניסך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת והבן, רק שאין אנו מרגישין בהם כמבואר במסכת שבת (דף י"ג ע"ב), ואם כן אף בהטובות שאנו מקבלין, מכל מקום הלא סומא אין לו שובע משום שאין רואה, וכמו ששמעתי לפרש בפסוק (במדבר יא ו) בלתי אל המן עינינו, לכך אין לנו שביעה מהטובות. וזה בקשתינו שבעינו מטובך, דהיינו שיהיה לנו ניסים גלוים, והיינו ושמחנו בישועתך, כי מי שאינו רואה אינו יודע לשמוח, והבן. אבל אמרינו שבעה ברעות נפשי (תהלים פו ד), שהרעות אדרבה הם למראה עין, והבן. והנה ידוע דעילת כל העילות האציל ענפי הקדושה כדי להטיב לכל העולמות הנבראים והנוצרים והנעשים, והנה לפעמים על פי מעשה בני אדם ועל פי סידור ענפי הקדושה, אין יכול להיות תכלית הנצחית טוב מאד, רק אם יהיה רע בתחילתו לכל פשע ולהתר חטאתך ולהתיך הזיהומא, על כן צריך להיות מר בתחילתו כדי שיהיה מתוק בסופו, ועל זה מועיל התפלה שיהיה נמתק גם בתחילתו, כי רצון יראיו יעשה והקב"ה נושא פנים לישראל כאמור (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך (עיין ברכות כ' ע"ב), ואינו משיב פני המתפלל אליו בכל עת ריקם, כמו שנאמר (תהלים קלב י) אל תשב פני משיחך, אלמא דזה נקרא השבת פנים. והנה ידוע דהיודע לקרא בשמו כדקא יאות נענה, כנאמר (תהלים צא יד-טו) כי ידע שמי (תהלים צא טו) יקראני ואענהו, אך גם אם לא ידע, רק שקורא בכל לב כתיב (ישעיה סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה. והנה מבואר בגמרא מסכת ברכות (דף ז' ע"א) דקב"ה מצלי, ומובן דצלותא דקב"ה היא הקריאה בשמו יתברך, ואינו בהסוג שאנו קוראין בשמו יתברך, דאנחנו קוראין לו ית' על פי שמותיו הקדושים, והוא קורא בשמותיו כביכול, על דרך שפירש רש"י במסכת פסחים (דף ב' ע"א [ד"ה ופקדיה]) ויקרא אלהים לאור יום (בראשית א ה), קריאת שם הוא רק כמלך שקרא לעבדו שיבא לפניו והבן זה, ואם כן המתפלל אם הוא צדיק, אף דלא ידע לקרא בשמותיו כדקא יאות, מכל מקום כבר קדמהו השי"ת ברוב רחמיו לקרא שמותיו בסדר נכון להשפיע כל טוב על ידן, שיהיה טוב ומתוק תיכף לשעתו וגם לנצח. ועל פי זה מבואר דקב"ה אמר למשה דהוא כללא דיהודאי (עיין זוהר ח"ב קצ"א ע"ב), דברים השייכים לו ולכל צדיקי ישראל עד סוף כל הדורות, אני אעביר כל טובי, ר"ל ענפי הקדושה אשר תכנתי להטיב לבריותי, אם הטבה האמיתית מחייב ומכריח רע לשעתו, אני אעביר ואסדר בסדר אשר ישפיע מתיקות מתחלה ועד סוף, וידוע דעל משמש בלשון בעבור, ולפעמים בשביל, והיינו על פניך, בשביל פניך שאני נושא שלא אשוב פניך ריקם, והן אם ידעת שמי אם לא, מכל מקום וקראתי בשם ה' כביכול לפניך וקודם לך, ועל כן וחנותי את אשר אחון לפי שעה, עיין במסכת ברכות (דף ז' ע"א) במה שדרשו רז"ל ואף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם, ר"ל ואף על פי כן ורחמתי את אשר ארחם גם בתכלית הנצחי, והבן.