Chasidut su Salmi 89:52

שני גיים בבטנך (בראשית כה כג). "גיים כתיב, אלו אנטנינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (ברכות נ"ז ע"ב). להבין בדרך רמז דברי חכמים וחידותם מהו הוא החשיבות בצנון וחזרת. וגם האיך מרומז "בגיים. יראה לי על פי מה דידוע מענין מעשה עבודת האיש הישראלי המתהלך בתומו בעסקי חומריות וגשמיות עולם הזה בעודו מלובש בעכירות החומר, דידוע כי כל חומריות עולם הזה חיותם מהקליפות, הן הנה הד' קליפות שראה יחזקאל (א ד) כנודע. והנה כל הדברים האסורים, אסורים וקשורים ביד השלש קליפות הטמאים לגמרי שיבטלו לעתיד במהרה בימינו, בסוד בלע המות לנצח (ישעיה כה ח), כי מות נקרא מיתה וביטול גמור, על כן אסור ליהנות מדברים האסורים אפילו יעבוד בכח האכילה ההוא את הש"י, כיון שהוא מהקליפות הצריכים ביטול, עד שיכוף את גופו לבטל ממנו שיעור התענוג וההנאה שקיבל מהאיסור. מה שאין כן הדברים הגשמיים המותרים, הם מושפעים מקליפת נוג"ה מצרנות בין בקדושה והסט"א, הוא סוד הקליפה הד' של אגוז הנאכלת עם האוכל, והקליפה ההוא נקרא בזוהר הק' תיקל"א משקל אל כל אשר יחפוץ יטנו, היינו אם כוונתו בהנאה ההוא המותרת, לעבוד את הש"י על ידי הכח הניתוסף לו, הרי מעלה החיות מקליפת "נוגה להיכלל בקדושה עשר ספירות קדושות, ומשם יתפרדו כל פועלי און. ובאם כוונתו בתענוג ההוא למלאות תאוותו, אזי החיות מקליפות נוגה נכלל לפי שעה בג' קליפות הטמאות, עד שישוב בתשובה שלימה ויקח הכח ההוא לעבודת השם יתברך, עיין כל זה בספר התניא ויונעם לך. ועוד זאת נודע כי גם נפשות אומות העולם מג' קליפות הטמאות, והנה שורש אבינו יעקב הוא מהקדושה ממקום הקודש העליון, ושורש עשו מהסט"א והקליפות, על כן חלקו בעולמות (עיין תנחומא תרומה סי' ט') יעקב נטל לחלקו עולם הבא סטרא דקדושה, הגם שיצטרך לעסוק בעסקי עולם הזה בהכרח כמאכל ומשתה ומשגל, עם כל זה הוא דוקא להכרח המוכרח לענייני עולם הבא, היינו לעבוד בכח האכילה ההוא, ועשו נטל לחלקו עולם הזה, והוא להיפך אפילו המצוה שעשה דהיינו כיבוד אב, הכל להנאת עולם הזה ובשקר גמור, וזה הענין הולך בכל דור עד שנתגלגלו באנטונינוס ורבי, אז איתכפיא סט"א שנתגלגל עשו באנטונינוס, והיה כפוף לרבי גלגול יעקב. והנה בימים ההם היה בנקל לאיש הישראלי לתקן מעשיו העולמיים לשמו ית' דייקא, להיות דאיתכפיא סט"א. והנה הקליפות נקראים עק"ב, עק"ב וסוף לקדושה, בסוד עקבות משיחא וכו' (תהלים פט נב). והנה האיש העובד הש"י בתורה ועבודה, עובד הש"י יקרא לו, יתר עליו הנלבב העובד הש"י גם בדברים עולמיים עסקי עולם הזה שמהפך מר למתוק. ומשל אלו ב' העבודות הוא דמיון עבודת הא', הוא כמי שעושה מאכל ערב ממיני מתיקה, זה אין חידוש. יתר עליו מי שלוקח מאכלים חריפים וחמוצים, ועל ידי התבלין עושהו מעדן, והוא משיב הנפש ביותר. וזה מה שנראה לדעתי שכוונו חז"ל לדברים העולמיים הללו המוכנים להתמתק לתבלין בשם צנון וחזר"ת, שהם חריפים בעצמם ושבו והיו למעדן. והנה בפסוק הלז היה מהראוי לכתוב גוי"ם בוא"ו וכתב ביו"ד, רמז לזמן אנטונינוס ורבי שאז ניתקנה הסט"א, והיה אז בנקל להיכלל כל הדברים העולמיים בעשר ספירות קדושות (מספר היו"ד), מה שאין כן כשהיו הנשמות בגלגול הראשון דיעקב ועשו, כי אז נאמר ביעקב לבד (ידו אחזת בעק"ב), ר"ל היו"ד היתה אחזת בעק"ב עשו (בראשית כה כו), בבחינת העק"ב היא הקליפת נוגה, שהיה יעקב מחבר ומקשר העקב דבקליפת נוג"ה להיכלל ביו"ד, ועל שם כך נקרא יעקב. והנה במספר היו"ד ניתוסף ד' על מספר הוא"ו, לרמז שבימי אנטינינוס ורבי לא עשו פעולותיהן לד' קליפות, רק להיו"ד דקדושה והעלו המדריגות התחתונים המכונים בשם צנון וחזרת. ויש לרמז גם כן מ"ש לא בימות החמה, (היינו שבתות וימים טובים שנקראים ימות החמה, שבהם איתערותא דלעילא אל האדם, כמו החמה המאירה אל הלבנה ועוד טעמים אחרים), ולא בימות הגשמים, היינו ימי החול ימים הגשמיים, עם כל זה לא פסקה מעל שלחנם וכו' וכנ"ל. ואפשר לרמז במשנתינו אכילת ארעי פטורה מן המעשר, "א"ר"ע"י ר"ת "אנטונינוס "רבי "עשו "יעקב, ר"ל כשנתגלגלו יעקב ועשו באנטונינוס ורבי, אז היתה האכילה פטורה מן המעשר, היינו שהיתה העבודה הזאת להיכלל בעשר בנקל כיון דאיתכפיא סט"א. אבל לא אכילת קב"ע, סוד העק"ב הנ"ל בימי יעקב, חייב במעשר להעשות מעק"ב יעקב, והבן: