Midrash su Salmi 89:52

ר"ש בן יוחאי אומר מאי דכתיב (קהלת ז׳:י״ט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר וכי עשרה שליטים הם בעיר והלא אין בעיר אלא שליט אחד ומה ת"ל מעשרה שליטים אלא כל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה ועוסק בתורה לשם שמים ועושה תשובה ומעשים טובים הוא ניצול מן עשרה דברים קשים המחייבים את האדם ואלו הן שתי עינים שתי אזנים שתי ידים שתי רגלים ופיו וגופו. עיניו שהוא רואה בהם ממון שאינו שלו שכך שנו חכמים במשנה אל תתן עיניך בממון שאינו שלך שהן שוקעות בארץ אפי' אם הם בשערי רקיע. שתי אזנים שהוא שומע בהן דברים בטלים (נ"י שכך שנו חכמים במשנה אל תשמיע לאזניך דברים בטלים) מפני שהן נכוין תחלה קודם לשאר אברים. שתי ידים ושתי רגלים שהוא הולך וגונב וגוזל וחומס בהן שכך שנו חכמים לעולם יהא אדם הולך אל בית המדרש ויהא קורא ושונה ויעשה בידו צדקות כל ימיו ויהיה מאכיל לרעבים ויהיה משקה הצמאים ויהיה מלביש ערומים וילך ויפדה שבוים ואפי' אם אדם עושה כל זאת אינו מספיק להבל היוצא מפיו אפילו שעה אחת שנאמר (קהלת ו׳:ז׳) כל עמל האדם לפיהו. ופיו וגופו שהוא חוטא בהם. ועוד דבר אחר אמר רבי שמעון בן יוחאי כל הנותן דברי תורה על לבו מעבירין ממנו עוד עשרה דברים קשים א' הרהורי עבירה ב' הרהורי חרב ג' הרהורי מלכות ד' הרהורי שטות ה' הרהורי יצר הרע ו' הרהורי זנות ז' הרהורי אשה רעה ח' הרהורי ע"ז ט' הרהורי עול בשר ודם י' הרהורי דברים בטלים שנאמר (דברים כ״ח:מ״ז-מ״ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך (נ"י תחת אשר לא עבדתני באהבה תעבדני באיבה תחת אשר לא עבדתני בשמחה מרוב כל תעבדני ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ברעב כיצד וכו') אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך. ברעב כיצד בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר טיפה של שכר לשתות או מבקש ממנו טיפה של חומץ ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו אז העכו"ם באים אחר כך עליו ומבקשים ממנו יין המשובח שבמדינות. בעירום ובחוסר כל כיצד בזמן שאדם עני מבקש מן העשיר חלוק של פשתן או של צמר ללבוש ואין העשיר מוציאו אל העני ונותן לו אז העכו"ם באים אח"כ עליו ומבקשים ממנו השירים המופלאים מכאן אמרו כל מי שמבקשים ממנו מלח או חומץ ואומר שאין לו מלח או חומץ בתוך ביתו ויש לו קללה זו מקללין אותו בני אדם. ד"א בחוסר כל בלא סיכה בשמן הטוב ובלא נר שנאמר (איכה ג׳:י״ז) ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה ותזנח משלום נפשי רבי אליעזר בן יעקב אומר זו הדלקת הנר בשבת נשיתי טובה רבי יהושע אומר זו בית המרחץ רבי יוחנן אומר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין בערב שבת אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי בערב שבת היו מביאין עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצויצין ודומה למלאך ה' צבאות רבי יצחק נפחא אומר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמיד חכם ר"ע אומר זו אשה נאה ודירה נאה וכלים נאים רבי נחמיה אומר זו פת נקיה ורבי יהודה אומר זו כל צרכו של אדם רבי אומר מאן דלא משי רגלי דרבא משי רגלי דסוסיא ומאן דלא משמש כלפי רבוותא משמש כלפי בירא. ובמה קונה אדם את אביו שבשמים רבי אליעזר בן יעקב אומר קונהו בת"ת ומעשים טובים והקב"ה מקנהו לאדם העוה"ז והעוה"ב ובמה הקב"ה קונה את האדם מתוך האהבה ומתוך היראה ומתוך ענוה ומתוך שפל רוח ומתוך רחמים ומתוך שלום ומתוך מרבה בישיבה ומתוך דיבוק חברים ומתוך פלפול התלמידים ומתוך לאו לאו ומתוך הן הן ומתוך עמל בתורה ומתוך דרך ארץ. תלמיד חכם ומלך ת"ח קודם למלך לפי שאם המלך מת כל ישראל ראויין למלכות ר"ש אומר כל ישראל בני מלכים הן אבל ת"ח שמת ולא הניח תמורתו ראוי לכל ישראל להתאנח עליו לעולם ולעולמי עולמים מכאן אמרו אם ראית ת"ח (נ"א אפי') חגרהו על מתניך ואם ראית ע"ה חסיד אל תדור בשכונתו שכן כתיב (ישעיהו ס״ו:ה׳) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו. מכאן אמרו גדולה השנאה ששונאים עמי הארץ את התלמידי חכמים יותר מהשנאה ששונאים העכו"ם את ישראל שנאמר החרדים אל דברי הבוזים את דברו לא נאמר אלא החרדים אל דברו אלו התלמידי חכמים אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם אלו עמי הארץ. ד"א אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה שהן שונאים לבעלי התלמוד מנדיכם אלו בעלי התלמוד המלמדים עם התינוקות. דבר אחר מנדיכם אלו עמי הארץ שאינן קורין ואינן שונין ואם הם קורין ושונין אין בהם דעת ואסור לכבדן והמכבדן מוריש את הגיהנם לעצמו: לעולם הוי דן את כל האדם לכף זכות ואל תכריעו לכף חובה ואם למדת מן האדם שנים ושלשה פרקים התיירא ממנו כאיש שהוא מתיירא מן השמים. לעולם יקנה אדם חבר לעצמו ויאכל עמו כדי שיקרא עמו וישנה עמו ויגלה לו סתרי תורה וסתרי דרך ארץ שנאמר (במדבר כ״ז:י״ח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו. קח לך איש גברתן וענוותן כמוך. מאי קח לך אלא ללמדך שאין חבר נקנה אלא בלקיחה ואין חבר נקנה אלא בדמים והדן את חבירו לכף זכות גם מן השמים דנין אותו לזכות. מעשה באדם אחד שירד מגליל עליון לעשות מלאכה אצל בעל הבית אחד בדרום אמרו עליו על אותו בעל הבית שאע"פ שלא קרא ולא שנה מ"מ היה אחד מאנשי מעשים טובים והיה מטפל אותו האיש א"ע עם אותו בעה"ב ועשה אצלו מלאכה כל ימות השנה עד שהגיע ערב יום הכפורים כיון שהגיע ערב יוה"כ א"ל אותו האיש לבעל הבית שלו תן לי שכרי שאלך לביתי ואפרנס את בני ביתי א"ל אין לי מעות שאתן לך והיה רואה תבואה בתוך ביתו וא"ל תן לי תבואה א"ל אין לי תבואה והיה רואה בהמה בתוך ביתו וא"ל תן לי בהמה ואמר לו אין לי בהמה מה עשה אותו הפועל נטל את כליו והפשיל לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש ולא נטל כלום. כיון שעבר יוה"כ ושמונת ימי החג עמד אותו בעל הבית וטען עמו שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משקה ואחד של תבואה והלך וסבב מעיר לעיר עד שהגיע לביתו של אותו הפועל הניח לפניהם ואכלו ושתו יחד ולאחר שאכלו ושתו נטל שכרו והניחו בידו. א"ל בבקשה ממך אמור לי כשבקשת שכרך וראית מעות בידי ואמרתי לך אין לי מעות במה חשדתני א"ל אמרתי בלבי שמא שדות וכרמים נזדמנו לך ליקח בהן וא"ל כשבקשת ממני בהמה ואמרתי אין לי בהמה וראית בהמות בביתי במה חשדתני א"ל אמרתי שמא אינן מעושרות הן א"ל כשבקשת ממני תבואה ואמרתי לך אין לי תבואה וראית תבואה בביתי במה חשדתני א"ל אמרתי שמא הקדשת כל נכסיך לשמים. א"ל העבודה כך היה שנדרתי כל נכסי לשמים מפני הורקנוס בני כדי שיעסוק בתורה עד שבאתי אל החכמים והתירו לי את נדרי שכל המאחר נדרו יותר מג' רגלים שוב אין נזקקין לו לפי שהוא נוהג בהן כדרך שהוא נוהג בהיתר דברי ר"א אמר ר' יוסי בד"א בנדר מרובה אבל בנדר מועט דיו ל' יום. מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בשוק של בבל והיו תלמידיו הולכין אחריו וראה למטרוניתא סלק את תפיליו ונתנן להם לתלמידיו ונכנס עם המטרונה לתוך ביתה ונעל הדלת בפניהם וכשיצא רחץ והניח תפליו ואמר לתלמידיו בני כשהלכתי אחר המטרונה הזאת לביתה ונעלתי הדלת בפניכם במה חשדתוני אמרו לו אמרנו שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. א"ל כשסלקתי את התפילין ונתתי אותם לכם במה חשדתוני אמרו לו אמרנו שמא סבר רבי דברי קדושה אין נכנסין למקום הטינופת. ואמר להם כשיצאתי ורחצתי את גופי במה חשדתוני אמרו לו אמרנו שמא רוק (תפל) ניתז מפיה ונפל על בגדי רבי. אמר להם העבודה כך היה וכשם שדנתוני לכף זכות כך הקב"ה ידין אתכם לכף זכות. מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ובמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו אמר להם לתלמידיו בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרו לו אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. אמר להם בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרו לו אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי אמר להם העבודה כך היה וכשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות. תנא ר"א בן יעקב מיום שחרב בית חמדתנו שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כדורשיא ודורשיא כתלמידיא ותלמידיא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלו ומנוולו ואין דורש ואין מבקש ועל מי לנו להשען על אבינו שבשמים. ר' ישמעאל בן אלישע אומר מה שיוכל האדם ללמוד בעשרה שנים יכול הוא לשכחה בשתי שנים הא כיצד אם אדם יושב ששה חדשים בטל ואינו שונה הוא אומר על הטהור טמא ועל הטמא טהור ואם הוא יושב י"ב חדשים בטל ואינו שונה הוא מחליף את דברי חכמים של זה בזה ואם הוא יושב י"ח חודש בטל ואינו שונה הוא משכח ראשי הפרקים ואם הוא יושב כ"ד חודש בטל ואינו שונה מאבד ומשכח אפילו ראשי מסכתותיו ולבסוף הוא יושב ודומם. ומתוך שהוא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ומחליף דברי חכמים של זה בזה ומשכח ראשי הפרקים ומאבד ראשי המסכתות עליו אמר שלמה (משלי כ״ד:ל׳-ל״א) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. על שדה איש עצל עברתי זהו שיושב בטל ואינו שונה ועל כרם אדם חסר לב זהו שדעתו גסה עליו במשנתו והנה עלה כלו קמשונים סוף שהוא מבקש דבר ממשנתו ואינו מוצא כסו פניו חרולים סוף שהוא מתבייש וגדר אבניו נהרסה סוף שאינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה ואינו נושא ונותן באמונה עליו היה ר' יהושע שונה חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושים והתנאין הרי אלו מבלי עולם והלא התנאין אינן אלא מיישבי העולם הן אלא כל המורה הלכה מתוך משנתו זהו מבלי עולם הגרע והבלן והבורסקי אין מעמידין מהם לא מלך ולא נשיא ולא כ"ג ואין מוסרין להם דבר שיש בו שררה לרבים ואין מעמידין מהן אפוטרופסין ליתומים ר' יוסי אומר פסולין לעדות הם רשב"ג אומר אין נושאין מהם נשים לכהונה: ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם ואלו הן שכר כותבין. שכר מתורגמין. והמעות הבאות ממדינת הים. והנושא אשה לשם ממון. יש שנושא אשה לשם שמים ויש שנושא אשה לשם זנות ויש שנושא אשה לשם גדולה ויש שנושא אשה לשם ממון. הנושא אשה לשם ממון עליו הכתוב אומר (הושע ה׳:ז׳) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם חודש נכנס וחודש יוצא והממון כלה. והנושא אשה לשם זנות עליו הכתוב אומר (שם ד) ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו כי את ה' עזבו לשמור. והנושא אשה לשם גדולה לסוף מעמידין עליו מאותה המשפחה למעט זרעו אחריו. והנושא אשה לשם שמים עליו הכתוב אומר (דברים כה) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ולא עוד אלא שמוציאין ממנו בנים זכרים שמרבין תורה ומצות בישראל ומושיעין את ישראל בעת צרתם. רבי אליעזר אומר מט"ו באב ולהלן תשש כחה של חמה וגברה כחה של לבנה ואין כורתין עצים למערכה מפני שאינם יבשים ומאן דמוסיף באורייתא מוסיפין לו חיים ומאן דלא מוסיף תקבריה אמיה. רבי אליעזר אומר בזמן שהחמה לוקה הוא סימן רע לעכו"ם ובזמן שהלבנה לוקה הוא סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה והעכו"ם מונין לחמה ואם לקתה החמה במזרח סימן רע ליושבי מזרח ואם לקתה במערב סימן רע ליושבי מערב ואם לקתה באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו ואם פניה של חמה דומה לדם חרב בא לעולם ואם דומה לשק רעב בא לעולם ואם דומה לזה ולזה חצי חרב וחצי רעב משתלחין על העולם ואם לקתה החמה בכניסתה פורעניות שוהה לבא ואם לקתה ביציאתה פורעניות ממהרת לבא וי"א חילוף הדברים ואין לך כל אומה ואומה שהיא לוקה שאין אלקיה לוקה עמה שנאמר (שמות י״ב:י״ב) והכיתי כל בכור בארץ מצרים וגו' ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אינן מתייראין מכל אלו שנאמר (ירמיהו י׳:ב׳) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה גוים יחתו אבל ישראל לא יחתו ועוד אמר ר"א בן פרטא אם לקתה החמה בחצי חודש אז הדגים פרים ורבים בים והפירות מתחדשין באילנות ואם לקתה הלבנה בחצי חודש מרחשוון אז חרב ורעב ודבר בא לעולם וצרות רבות וגזירות רעות מתחדשין. אמרו חכמים שבוע שבן דוד בא בו שנה הראשונה מתקיים המקרא זה (עמוס ד׳:ז׳) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. שנה שניה חצי רעב משתלחין. שלישית רעב גדול ומתים אנשים נשים וטף והחסידים ואנשי מעשה והתורה משתכחת מלומדיה (נ"י מישראל). רביעית שובע ואינו שובע. חמישית שובע גדול יהיה ואוכלין ושותין ושמחין הבריות והתורה חוזרת על לומדיה. בששית קולות. ובשביעית מלחמות ובמוצאי שביעית בן דוד בא אמר רב יוסף הא כמה שביעיות דהוה כן ולא אתא א"ל אביי בששית קולות ובשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה: א"ר יהודה מהו דכתיב (תהילים פ״ט:נ״ב) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך. דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגולן ישתומם ואנשי גולן יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסון ופני הדור כפני הכלב והאמת תהא נעדרת שנאמר (ישעיהו נ״ט:ט״ו) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל מאי ותהי האמת נעדרת אמר ר' ינאי מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה. ומאי וסר מרע משתולל אמרו דבי רב שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות. א"ר יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטין והשאר בריות עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזירות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה השניה ממהרת לבא. רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו הנערים ילבינו את הזקנים והזקנים יעמדו לפני הנערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני הבלב ואין הבן מתבייש מאביו. רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו עניות תרבה והיוקר יעות הגפן יתן פריו והיין ביוקר וכל העכו"ם כולן יתהפכו למינות ואין תוכחות אמר רבא מאי קרא שנאמר (ויקרא י״ג:י״ג) כולו הפך לבן טהור הוא. א"ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב בדור שכולו זכאי מנא לן שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב מנא לן שנאמר (שם נט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו וכתיב (שם מח) למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן. ר"א בן יעקב אומר יושבי כפרים כיושבי קברים וחייהם אינם חיים וממונם אינם ממון ונשיהם ובניהם אינן שלהם ועל בנותיהן הכתוב אומר (דברים כ״ז:כ״א) ארור שוכב עם כל בהמה ר"י בן קסמא אומר טב תרתי מתלתא אוי לה לינקותא דאזלה ולא מהדרה. שמואל הקטן אומר (משלי כ״ד:י״ז-י״ח) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו הוא היה אומר לא תדחל עם דלא דחיל לא תבכה עם דלא בכי ולא תבצי עם דלא בצי ולא תבהית עם דלא בהית ולא תגחיך עם דלא גחיך שמא תחשב שוטה ותמצא שאתה הבאת את עצמך לידי שטות. יוחנן בן פנחס אומר הכא אמרי תבליתא דבבל שוניא ושרצונא ואקח אבל סלא ושירצא תבליתא דהבלא ימא ר"ע אומר אף אקרוקיא. כל עיר שאין בה עשרה דברים אין תלמידי חכמים רשאין לישב בתוכה ואלו הן. א' בית הכנסת. ב' בית הכסא. ג' בית המרחץ. ד' בית מלמדי תינוקות. ה' בית דין מכין ועונשין. ו' קופה של צדקה. ז' קופה של בשמים. ח' קופה של תמחוי. ט' כל מיני ירק. י' פירות. ר"ע מוסיף אף כל מיני פירות שכל מיני פירות מאירין את העינים: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל (נ"י יבא שיבקש דבר מקרא ולא ימצא דבר מצוה ולא ימצא שנאמר ישוטטו וכו') שנאמר הנה ימים באים נאם אדני ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו דבר ה' זו הלכה דבר ה' זה הקץ דבר ה' זו הנבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה שנגע בה שרץ בידיה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא ואין מבין והא כתיב ביה בהדיא (ויקרא י״א:כ״ט) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ וגו' כל הנוגע בהם וגו' מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא אלא לידע אם ראשונה היא אם שניה היא ואין מבין הא נמי מתניתין היא השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה שהתנור הוא תחלה אלא משום שהתנור הוא תחלה מספקא להו מאי דאמר רב אדא בר אהבה לרבא וחזייה לתנורא כמאן דמליא טומאה ותהוי הככר ראשונה וא"ל לא אמרינן הכא לחזייה וכו' דתניא יכול יהיו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס ת"ל (שם) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס. רשב"י אומר ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר (דברים ל״א:כ״א) כי לא תשכח מפי זרעו אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש וגו' אלא שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד אלא איש פלוני אוסר ואיש פלוני מתיר איש פלוני מטמא ואיש פלוני מטהר ר"א אומר כופין ללויה ששכר לויה אין לה שיעור שנאמר (שופטים א׳:כ״ד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו ומה שכר נטל אותו האיש מה דכתיב בתריה וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה היא לוז שצובעין בה תכלת לכל ישראל ולא עוד אלא שעלה עליה סנחרב ולא בלבלה ונבוכדנצר ולא החריבה ואפילו המלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה אלא הזקנים והזקנות שבה בזמן שדעתן קצה עליהן מוציאין אותן חוץ לחומה והן מתין. והלא הדברים ק"ו ומה אדם זה שלא הלך ברגליו ולא דבר בפיו אלא רק באצבעו הראה להם גרם לו ולזרעו ולכל משפחתו הצלה עד סוף כל הדורות המלוה ת"ח מעיר לעיר ומכרך לכרך וממדינה למדינה ומהלך ברגליו ומדבר בפיו על אחת כמה וכמה שיטול שכרו מלפני הקב"ה. אמר רבי יהושע בן לוי כל המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר (משלי א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך וגו'. ואמר ריב"ל בשביל ארבע אמות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה א"ר יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו אפילו ארבע אמות שוב אינו ניזוק. רבינא אלוי' לרבה בר יצחק ארבע אמות בעיר מטא היזקא לידו וניצל הרב לתלמיד עד (טז) עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה אמר רב ששת עד פרסה ולא אמרן אלא לרבו שאינו מובהק אבל לרבו מובהק עד שלש פרסאות

[ט] ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י). אמ' ר' עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי משה ואמ' לי על ידי אהרן. מה אמר לי, קומי לך (שם), זרזי גרמיך. רעיתי (שם), בתו של אברהם שריעה אותי בעולמי. יפתי (שם), בתו של יצחק שייפה אותי בעולמי בשעה שהעקידו אביו על גבי המזבח. ולכי לך (שם), בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וג' (בראשית כח:ז). כי הנה הסתיו עבר (שה"ש ב:יא), אילו ארבע מאות שנה שנגזר על אבותינו במצרים. הגשם חלף הלך לו (שם), אילו מאתים ועשר. ד"א כי הנה הסתיו עבר, אילו מאתים ועשר. הגשם חלף הלך לו, זה השיעבוד. לא הוא הגשם לא הוא הסתיו, א"ר תנחומ' עיקר טרחותה מיטרא, עיקר שיעבודן של ישר' לא היה אלא שמנים ושש שנה משעה שנולדה מרים. ולמה הוא קורא מרים, א"ר יצחק לשון מרור, כמה דאת אמ' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר (שמות א:יד). הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב:יב), זה משה ואהרן. עת הזמיר הגיע (שם), הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנן של מצריים שיזמרו, היגיע זמנה של ע"ז שלהם שתעקר מן העולם, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני י"י (שמות יב:יב). היגיע זמנו של ים שיבקע, ויבקעו המים (שם יד:כא). הגיע זמנה של שירה שתיאמר, אז ישיר משה וג' (שם טו:א). הגיע זמנה של תורה שתינתן, עזי וזמרת יה (שם שם ב), א"ר ביבי זמירות היו לי חוקיך (תהלים קיט:נד). א"ר תנחומה היגיע זמן שיעשו ישראל זמירה להקב"ה, עזי וזמרת יה (שמות שם). וקול התור נשמע בארצינו (שם), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה משה, ויאמר משה כה אמר י"י כחצות הלילה וג' (שמות יא:ד). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), אילו שלשת ימי אפילה שבהם כלו רשעי ישר'. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו. א' להם משה, כל הדין ריחא טבא אית בכון ואתון יתבין הכא, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שם). ד"א ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י). אמ' ר' עזריה לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי יהושע ואמ' לי על ידי אלעזר. ומה אמ' לי, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שם ב:י). כי הנה הסתיו עבר (שם ב:יא), אילו ארבעים שנה שעשו ישר' במדבר. הגשם חלף הלך לו (שם), אילו שלשים ושמנה שנה שהיה כעס על ישר'. הנצנים נראו בארץ (שם יב), אילו המרגלים, נשיא אחד נשיא אחד ממטה וג' (במדבר לד:יח). עת הזמיר הגיע (שה"ש ב:יב), הגיע זמנה של ערלה שתיזמר, הגיע זמנם של כנענים שייזמרו, היגיע זמנה של ארץ ישר' שתחלק, לאלה תחלק הארץ וג' (במדבר כו:נג). וקול התור נשמע בארצנו (שה"ש שם), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה יהושע, ויצו יהושע את שטרי העם לאמר (יהושע א:י). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), אילו סלי בכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנסכים. ד"א ענה דודי ואמר לי (שה"ש ב:י). א"ר עזריה לא היא ענייה לא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי דניאל ואמ' לי על ידי עזרא. מה אמ' לי, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שם ב:י). כי הנה הסתיו עבר (שם ב:יא), אילו שבעים שנה של מלכות בבל. הגשם חלף הלך לו (שם), אילו חמשים ושתים שנה של מלכות מדיי. ד"א כי הנה הסתיו עבר (שם), אילו שבעים שנה שעשו ישר' בגולה. והלא אינן אלא חמשים ושתים שנה, א"ר לוי צא מהם שמונה עשרה שנה, שכל שמנה עשרה שנה היתה בת קול יוצא ומפוצצת בפלטין של נבוכד נאצר ואומ' לו, עבדא בישא, סוק חרב ביתה דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. הגשם חלף הלך לו (שם), זה השיעבוד. הנצבים נראו בארץ (שם ב:יב), כגון דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע (שם), הגיע זמנה של ערלה שתזמר, היגיע זמנם של רשעים שישברו, שבר י"י מטה רשעים (ישעיה יד:ה), היגיע זמנם של בבליים שיזמרו, היגיע זמנו של בית המקדש שיבנה, גדול יהיה כבוד הבית האחרון וג' (חגי ב:ט). וקול התור נשמע בארצינו (שה"ר שם), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה כורש, כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ וגו' (עזרא א:ב). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), אילו סלי ביכורי'. הגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנסכים. ד"א ענה דודי ואמר לי (שם ב:י). א"ר עזריה לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי אליה ואמ' על ידי מלך המשיח. מה אמ' לי, קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך (שם). כי הנה הסתיו (שם יא), א"ר עזריה זו מלכות הרשעה הזאת שהיא מתעה בבריות, כמה דאת אמ' כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים יג:ז). הגשם חלף הלך לו (שה"ש ב:יא), זה השיעבוד. הנצנים נראו בארץ (שם יב), א"ר יצחק כת' ויראני י"י ארבעה חרשים (זכריה ב:ג), ואילו הן, אליהו, ומלך המשיח, ומלכי צדק, ומשיח מלחמה. עת הזמיר הגיע (שה"ש ב:יב), הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנם של רשעים שישברו, שבר י"י מטה רשעים (ישעיה יד:ה), הגיע זמנה של מלכות הרשעה שתעקר מן העולם, הגיע זמנה של מלכות השמים שתגלה, והיה י"י למלך על כל הארץ וג' (זכריה יד:ט). וקול התור נשמע בארצינו (שה"ש ב:יב), א"ר יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה מלך המשיח, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נב:ז). התאנה חנטה פגיה (שה"ש ב:יג), א"ר חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אילו הנשארים, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש וג' (ישעיה ד:ג). ורבנין אמרין שבוע שבן דוד בא בו, השנה ראשונה, והמטרתי על עיר אחת וג' (עמוס ד:ז). בשנייה, חיצי רעב משתלח'. בשלישית, רעב גדול ומתים בה אנשים ונשים וטף והתורה משתכחת מישראל. ברביעית, רעב לא רעב שובע לא שובע. בחמישית, שבע גדול ואוכלים ושותים ושמחים והתורה חוזרת לחידושה. בשישית קולות. ובשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. א"ר אבייה כמן שבועין אינון כהדין לא אתה, ולא אתייה אלא כיי דמר ר' יוחנן, דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתים, והנשארים עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רעות באות על הציבו', וגזירות קשות מתחדשות, עד שהראש' קיימת מביא אחרת ונסמכה לה. א"ר אבון דור שבן דוד בא בו, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יתחוננו, אנשי אמת נאספים והאמת נעדרת והולכת לה. לאיכן היא הולכת לה, דבית ר' יניי אמרין הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר, כמה דאת אמ' ותהי האמת נעדרת וג' (ישעיה נט:טו). א"ר נהוראי דור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו מפני נערים, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, בן לא יבוש מאביו, חכמת סופרים תסרח, והגפן תתן פריה והיין ביוקר. א"ר אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שהוא חייב כלייה. א"ר יניי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב. א"ר לוי אם ראית דור אחר דור מחרף, צפה לרגליו של מלך המשיח, ומה טעמ', אשר חרפו אויביך י"י אשר חרפו עיקבות משיחך (תהלים פט:נב), מה כת' בתריה ברוך י"י לעולם אמן ואמן (שם נג).

א״ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי א״ל מאן בר נפלי א״ל משיח ומשיח בר נפלי קרית ליה א״ל אין דכתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים (דף צז) את סכת דוד הנופלת. א״ל הכי אמר ר׳ יוחנן דור שבן דוד בא ת״ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא ת״ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד ז) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר שניה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורת משתכחת מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת על לומדיה בששית קולות ובשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא אמר רב יוסף הא כמה שביעיות דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה (תהלים פט נב) אשר חרפו אויביך אשר חרפו עקבות משיחך תניא רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישתומם ואנשי גליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת שנאמר (ישעיה נט טו) ותהי האמת נעדרת מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי (שם) וסר מרע משתולל אמרי דבי רב שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות: