Chasidut su Salmi 92:9

או יאמר ואליך תשוקתו. בהקדם לתת לב על פירוש התרגום שלא פירש בזה כי אם ואם תתוב ישתבק לך ולא נודע פירוש הכתוב לפי דבריו, ונראה לומר כי נודע לכל משכיל אשר אין בכל כוחי היצר הרע והרע המסיתים לאדם כי אם כח ה' שהוטבע בו בעת הבריאה אשר ברא ה' שטן לנסות בו ידידיו וכמשל הזונה הנזכר בזוה"ק כי הפליא ה' להתחסד עם אוהביו לברוא להם בריה להסיתם לתור מאחרי ה', וכפי התעצמות האדם לכוף יצרו ולנצחו כן יטול שכרו בבחינת השגת נפשו במדע אלהיו בעולם העליון וכמאמרם ז"ל (אבות ה', כ"ז) לפום צערא אגרא וכמאמר הכתוב (תהלים צ"ב, ט') כי הנה אויביך ה' וכתוב פירושו בשם הבעש"ט לומר שאף באויביך הוא השטן והיצר הרע אין כי אם ה' כלומר כוחו אורו לא זולתו. ולפי שאין בו כי אם כח ה' הנה גם הוא יחפוץ שלא יציית האדם למאמרו ועצתו, אך הוא מוכרח לעשות שלו להסית בכל כוחו אבל כח פנימיותו חפץ שלא ישמע האדם לדבריו, ועל כן כתב האר"י ז"ל שהס"מ יהיה לעתיד מלאך הקדוש כי יוציאו ממנו כח המסית שניתן בו וישאר כולו קודש. ובזה נכון אומרם ז"ל (יומא פ"ו:) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כזכויות כי האדם בעת חטאו בורא מלאך רע על ידי החטא ועולה ומקטרג עליו. וכשעושה תשובה, הנה על ידי החרטה הגמורה בלבב שלם מה שמתחרט על החטא בזה נלקח מהמלאך ההוא כח הרע הנשרש בו ועל ידי הוידוי דברים והקבלה בלב על להבא מקיים בזה מצות עשה של תשובה ווידוי, ונתפס על ידי מצוה הזו כח הקדושה במלאך הזה ונעשה קודש לה' ועולה ונעשה עליו מלאך מליץ אחד ללמד זכות עליו, הרי ממש שזדונות נעשו זכויות שמזדון העבירה נעשה מצוה וקדושה ללמד זכות על האדם הזה. ונחזור לענין אשר גם היצר הרע לא יחפוץ במות המת כי אינו רק כח ה', וכשאדם נתפס בעבירה גם הוא יחפוץ שיעשה האדם תשובה כי פנימית פנימיותו הוא טוב מכח ה', והבן. ולזה אמר ואליך תשוקתו. ותרגומו אם תתוב ישתבק לך. כלומר גם היצר הרע תשוקתו שתעשה תשובה לפני בוראך וכשתעשה כן אז ואתה תמשל בו. כי תעשה ממלאך רע מלאך הטוב ומזדונות זכויות.

וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ וְעִבּוּר שָׁנִים שֶׁמִּצְוָה זֹאת הִוא בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה כְּדֵי לְהַשְׁווֹת שְׁנוֹת הַלְּבָנָה עִם שְׁנוֹת הַחַמָּה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִלּוּי הַיָּרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה. וְעַל-כֵּן עִקַּר מִצְוָה זֹאת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁיִּהְיֶה בִּזְמַנּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שָׁמוֹר שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב בִּזְמַנּוֹ, שֶׁמִּכָּאן לָמְדוּ לְעַבֵּר שָׁנִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה הָאָבִיב שֶׁהוּא הַקְרָבַת הָעֹמֶר בִּזְמַנּוֹ, כִּי הַקְרָבַת הָעֹמֶר שְׂעוֹרִים הוּא בִּבְחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ וְעִבּוּר שָׁנִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה שֶׁאוֹמְרִים אָז, 'וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ' וְכוּ'. כִּי חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, דְּהַיְנוּ מִלּוּי הַיָּרֵחַ מִפְּגִימָתָהּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמְּהַפְּכִין מִגּוּף לְנֶפֶשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד שֶׁאָז עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וְלַעֲמֹד בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בְּגוּף וְנֶפֶשׁ יַחַד שֶׁאָז יִתְחַדֵּשׁ הַגּוּף בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקְרָבַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים שֶׁמַּעֲלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם. וְזֶהוּ בְּחִינַת חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, דְּהַיְנוּ מִלּוּי הַיָּרֵחַ מִפְּגִימָתָהּ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז, 'דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם'. כִּי זֶהוּ בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד אַחַר הַתְּחִיָּה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד שֶׁאוֹמְרִים אָז, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁהַגּוּף נִתְהַפֵּךְ לְנֶפֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי-זֶה נוֹפְלִים כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֲחִיזָתָם בְּגוּף וְחֹמֶר הַגַּשְׁמִי כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְמוּ כָּאָבֶן. 'כָּאָבֶן' דַּיְקָא, כִּי יִשָּׁאֲרוּ בִּבְחִינַת דּוֹמֵם כְּמוֹ אֶבֶן שֶׁהִוא חֹמֶר גַּשְׁמִי. כִּי כְּבָר פָּסַק מִבְּחִינַת הַחֹמֶר וְהַגּוּף שֶׁהֵם הָעַכּוּ"ם כָּל יְנִיקָתָם שֶׁהָיָה לָהֶם מֵהַנֶּפֶשׁ. מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַדֵּשׁ הַגּוּף כָּרָאוּי. אֲבָל עַל-יְדֵי בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכּוּךְ הַגּוּף שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּטֵּל יְנִיקָתָם וְנִשְׁאָרִים הָעַכּוּ"ם בִּבְחִינַת דּוֹמֵם לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת יִדְמוּ כָּאָבֶן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אָז, 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' וְכוּ', כִּי זֶהוּ עִקַּר הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁהַגּוּף נִכְלָל בַּנֶּפֶשׁ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַגּוּף נִכְלָל בַּנֶּפֶשׁ אֲזַי יֵשׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בְּחִינַת אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי (תְּהִלִּים לח), כִּי בְּוַדַּאי זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁתִּתְהַפֵּךְ חַס וְשָׁלוֹם הַנֶּפֶשׁ לְהַגּוּף לְגַמְרֵי חָלִילָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ נִכְסֶפֶת לְעוֹלָם לְשָׁרְשָׁהּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם וּכְבָר הִתְגַּבֵּר גּוּפוֹ עַל נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר. עִם כָּל זֶה בִּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ בְּוַדַּאי צוֹעֶקֶת נַפְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד בְּקוֹל מַר וְעָצוּם מְאֹד וְנִכְסֶפֶת וּמִתְגַּעְגַּעַת מְאֹד לָשׁוּב לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי רְצוֹן הַנֶּפֶשׁ הוּא רְצוֹן הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי נִשְׁאָר קַיָּם לְעוֹלָם וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְשַׁנּוֹת וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צב), וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁלְּעוֹלָם יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם קיח), יְמִין ה' רוֹמֵמָה וְכוּ'. כִּי בְּוַדַּאי ה' יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְיִהְיֶה נִשְׁלָם כַּוָּנָתוֹ מַה שֶּׁרָצָה בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ הָיָה כְּדֵי שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים דַּיְקָא יַעַבְדוּ אוֹתוֹ דְּהַיְנוּ לַהֲפֹךְ הַגּוּף לְנֶפֶשׁ וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי הַנֶּפֶשׁ כָּסְפָּהּ חָזָק תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ אֲפִלּוּ אִם הִתְגַּבֵּר הַגּוּף כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹקִים לָרְשָׁעִים, כִּי תָּמִיד יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל-כֵּן אֵין שָׁלוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַגְבִּיר הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַגּוּף לְנֶפֶשׁ שֶׁאָז הוּא הַשָּׁלוֹם בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת, כִּי הַצַּדִּיקִים זוֹכִין לְשַׁבֵּר הַגּוּף לְגַמְרֵי עַד שֶׁנִּתְבַּטֵּל רְצוֹן הַגּוּף לְגַמְרֵי וְנִתְהַפֵּךְ לְנֶפֶשׁ מַמָּשׁ שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁאָז יִזְכּוּ הַכֹּל לָזֶה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן יִהְיֶה אָז הַשָּׁלוֹם הַמֻּפְלָא בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ'. כִּי אָז יִכָּלְלוּ הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְיִהְיֶה נִכְלָל בְּהֵמָה בְּאָדָם, גּוּף בְּנֶפֶשׁ וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בִּשְׁעַת קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה שֶׁמְּרַמֵּז עַל זֶה כַּנַּ"ל, כִּי הַקִּדּוּשׁ הַלְּבָנָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף וְכוּ' כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, כִּי זֶה עִקַּר הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁנִּקְרָא שַׁבָּת 'שַׁבָּת שָׁלוֹם', וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים אָז, וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. כִּי שַׁבָּת הִוא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל:

ואמנם הכל לפי הכוונה הראויה בשלימות בעסק התורה, כי לא הכל זוכין לעסוק בתורה כראוי. ועל כן אמרו (יומא ע"ב:) זכה נעשית לו סם חיים וכו'. ועל כן אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע והוא על הדרך הנאמר בשם הרב האלהי הבעל שם טוב זצוקללה"ה זי"ע ועכ"י בפסוק (תהלים צ"ב ט') כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו. ותוכן דבריו כי ידוע (תיקוני זוהר קכ"ב:) אשר לית אתר פנוי מניה, ומלכותו בכל משלה (שם ק"ג, י"ט), ואפילו במקום תוקף הרע והסטרא אחרא אי אפשר שלא יהיה בו ניצוץ קדושה מאורו ברוך הוא המחיה אותו (שאם לא כן עשיתו רשות בפני עצמו ח"ו ואין עוד מלבדו כתיב (דברים ד', ל"ה)). ואך הקליפה לגודל הרע אשר שם המסבב את הניצוץ ההוא סביב סביב בבחינת (תהלים י"ב, ט') סביב רשעים יתהלכון. והניצוץ הוא שם מעט מן המעט קטן בתכלית ונחשב שם בבחינת מיתה עד עת קץ שרוח הטומאה יעבור מן הארץ. היא מתגברת על הקדושה כאשר תוכל ואומרת אני ואפסי עוד כנודע והכל בכח ניצוץ ה' המחיה אותה והבן. וזה הכל סיבה מאת ה' שיוצר אור ובורא רע בכדי להיטיב לבריותיו על ידי זה כמשל הזונה הנזכר בזוה"ק (תרומה קס"ג) שהרע יסית לאדם לעבור על רצונו ברוך הוא והאדם יהיה כופה תאותו לשם ה' ויקבל שכרו בתכלית הטובה. וכאשר יביט האדם אל זה כאשר יראה יצרו מסיתו לדבר רע להתעולל עלילות ברשע, שכל זה כביכול הוא ה' בעצמו הנעלם שם ומכוון לטובתו שלא יפנה לבו אל הדבר ההוא בכדי לקבל טובה שלימה. הרי בזה בא לאהבה גמורה לאהבה את ה' תכלית אהבה. כשרואה צמצומי אלהינו ברוך הוא וברוך שמו להתצמצם בחושך וברע כזה לטובתו. הרי כל נפשו ונשמתו יתן אליו באהבה גמורה בראותו את פני ה' אביו שבשמים שמה, ופורש משם. וממילא כל בחינת הקליפה והרע אשר שם נכנע ונתבטל, וניצוץ אלהינו יתברך, מתעלה ועולה למעלה. וזה שאמר הכתוב כי הנה אויביך ה'. כלומר כל האויבים כל בחינת הרע והקליפות כביכול ה' בעצמו הוא בראם והוא המחיים עד עת קץ בכדי להיטיב לבריותיו על ידי זה. ובזה הנה אויבך יאבדו. כי כשנזכר האדם על זה תיכף מתאוה תאוה לה' אשר בדבר ההוא ומכניע את הרע תכלית ההכנעה.