Chasidut su Salmi 95:7

הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תהילים צ״ה:ז׳).

אשר תשים לפניהם (שמות כא א). הנה מלבד מה שפירשו בזה המפרשים ורז"ל, גם אני אענה חלקי על דרך שפירשו בענין יפתח (שופטים יא יא) וידבר את כל דבריו לפני ה'. וכן הכי נמי לפניהם, שהוא ענין הנוגע להם, ועל פי זה יתורץ גם כן דקדוק האלשיך מה שמתחיל דוקא בענין זה במשפט דעבד עברי, ומה שמדקדק למה ליה לכתוב עבד שיצטרך גזירה שוה, לכתוב כי תקנה עברי. ויתורץ גם כן מה שמדקדק שש שנים יעבוד למה לי. ויתפרש גם כן מדרש ילקוט (בצפניה א' (ילקו"ש צפניה רמז תקס"ז) הובא בנחלת יעקב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, אל תקרי אחפש, אלא אחפוש מלשון חפשי, אמר הקב"ה כתבתי בתורה (שמות כא כו) וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו, אני שסימיתי שני עיניהם, אינו בדין שיצאו לחפשי, שנאמר (ישעיה כט י) ויעצם את עיניהם, אמר ר' ברכיה כתוב בתורה (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו'. והוא תמוה, גם יתפרש מאמר ראשון שבעשרת הדברות (שמות כ ב) אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דקשה אטו מי לא ידעו דעבדים היו במצרים. והנ"ל על פי מ"ש בספר נחלת יעקב על המדרש כי אנחנו עם מרעיתו (תהלים צה ז), מלמד שהקב"ה נותן מרעה לישראל כמו שהרב נותן פרס לעבדו, היום אם בקולו תשמעו, מלמד שכל יום זמן גאולה היא, עד כאן. ופירש על פי דברי הגמרא ב"מ (דף יו"ד (י') ע"א) פועל יכול לחזור אף בחצי יום, מ"ט כל כמה דלא הדר ביה כיד בעל הבית הוא, וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא, מ"ט כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה נה), ולא עבדים לעבדים. והקשו התוספת (ד"ה כי) אם כן יהיה אסור להשכיר עצמו בפועל. ותירצו כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה, לאו עבדות היא כלל, עד כאן. והנה קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה, האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים. אך התירוץ הוא כיון שבכל יום ויום זמן גאולה הוא, אם כן לאו עבדות הוא כלל. ועל פי זה יתבאר המדרש שהקב"ה נותן להם מרעה וכו' כי עבדים אנחנו, וקשה קושיא הנ"ל, לזה אמר היום אם בקולו תשמעו וכו', עד כאן דבריו. והנה היוצא מזה דעבדות אינו רק כשהחיוב מוטל על כל פנים על זמן מוגבל בהכרח, הנה במצרים היה בהכרח ד' מאות שנה (בראשית טו יג), והנה נפלה מבוכה בין החכמים כיצד נשלמו, אבל על כל פנים היה זמן מוגבל בהכרח, מה שאין כן בשאר גליות, דבמצרים לא היה משום חטאם של ישראל, דהא נגזר קודם שהיו ישראל בעולם קודם שנולד יצחק, והעיקר כי לא שלם עון האמורי (בראשית טו טז), מה שאין כן בשאר גליות דהוי משום חטא ישראל והבן, אף שיש זמן מוגבל היינו ללא זכו, אבל בזכו אחישנה (סנהדרין צ"ח ע"א, ישעיה ס כב), וכן היה בגלות בבל, ולפיכך אין עבדות אחר גלות מצרים, ודוק. וזה דברי השי"ת אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וקשה הא גאולה שאינה ניצחי אינו ראוי שיקרא שמו יתברך עליה, לזה אמר מבית עבדים, ודו"ק. והנה לזה אמר כי תקנה עבד, דהיינו בתורת עבד דוקא ולא פועל, שש שנים יעבוד ולא כפועל דיכול לחזור בחצי היום. ועל פי זה מבואר הילקוט הנ"ל, אינו בדין שיצאו לחפשי ואם כן קושיא לאלקינו, לכך אמר ר' ברכיה כתוב בתורה כי תקנה עבד וגו' שש שנים יעבוד, דהיינו דבכהאי גוונא מקרי עבד דיש זמן מוגבל מה שאין כן בישראל, ואם כן אין כאן קושיא דאין זה אלא בעבד. ועל פי זה יתפרש לפניהם, דזה נוגע להם דהיינו לכללות ישראל ולדורות, דממשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה היא, ודוק.

אך עדיין קשה מה דנאמר וישבתו העם ביום השביעי, וכי דוקא הערב רב שבתו ולא ישראל. ונראה דבאמת נ"ל דעיקר כונת משה היה במה שהוציא הערב רב מדעתו, היה שרצה הוא שיהיו ישראל על אופן המעולה, ואם כן ראוי להיות מלאכתן נעשה על ידי אחרים, ולכך הוציא הערב רב כדי שמלאכת ישראל יהיה נעשה על ידם, ואף דאיתא טעם אחר על הוצאת הערב רב, מכל מקום גם לזה נתכוון, דהא גם באסתר אמרינן (מגילה ט"ו ע"ב) דנתכוונת ככלהו תנאי וככלהו אמוראי כיון שהיתה בעלת רוח הקודש, דרוח הקודש סובל כל הציורים, על אחת כמה וכמה משה רבינו ע"ה, ולכך קודם החטא כך היה, לכך עיקר השביתה היו לישראל במה ששבתו העם, וממילא שבתו גם ממלאכת עצמן לחומרא, ואם כן מכאן נמי יש סמך להשבות דעל ידי עכו"ם, והבן. ואין לומר משום חומרא, דהא בשל אחרים אין להם להחמיר, אלא ודאי דאסור מדינא. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל אימת שמרו ישראל השבת הראשונה באלוש, שנאמר וישבתו העם וכו', ר"ל דהקרא נאמר קודם בואם לסיני, והנה מזה דנאמר וישבתו העם וכנ"ל במדרש דהעם היינו ערב רב, ולפי המדרש הנ"ל דהיה קודם מתן תורה, דאז היה הערב רב בכלל בני נח, שפיר יש סמך לאיסור מלאכת ישראל על ידי עכו"ם כמ"ש. ולזה נמשך שפיר ושמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את השבת, ר"ל בשעה שאתם רעים וחטאים דמלאכתכם נעשה על ידיכם, אז נתתי לכם השבת כי אסור לעשות מלאכה בעצמו בשבת, מה שאין כן אם ישראל זכאין ומלאכתן נעשה על ידי אחרים, אם כן לזה לא ניתן שבת כלל כי מותר לעשות על ידי אחרים גם בשבת, לזה אמר הא לא נתתי לכם אלא לטובתכם, ר"ל הא לא נתתי לכם לכתחלה בשעת נתינתה אלא לטובתכם, ר"ל ע"ד שאתם טובים ולאסור אף על ידי אחרים כדמוכח מוישבת העם ביום השביעי, ונמצא הוי ממש כגופי התורה אף דהוא מדרבנן ואין בזה משום לא תוסיפו, ואמר ראיה לזה עוד שהרי אתם מענגים וכו', ואני נותן לכם שכר שנאמר וקראת לשבת עונג, והלא בתורה לא נאמר מזה כלל, אלמא דלא הוי בכהאי גוונא משום לא תוסיפו, ודוק היטב. ועל פי זה יש לפרש הפסוק (דברים ז יב) והיה עקב תשמעון, ר"ל שיהיה עקב וסוף ותכלית אחרון אם תשמעו, כי היום אם בקולי תשמעו (תהלים צה ז), כי משה נתכוין שיהיה התכלית האחרון המעולה בימיו, וכנ"ל בערב רב שהוציא, והבן.