Chasidut su Salmi 99:7

וְזֶה פֵּרוּשׁ (תהילים צ״ט:ז׳): שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ. עֵדוּת זֶה תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קכב): שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'. גַּם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות ל.): אֵין עֵדוּת אֶלָּא בַּעֲמִידָה, וַעֲמִידָה זֶה תְּפִלָּה, שֶׁאָנוּ מְעִידִין עַל אַחְדוּתוֹ;

ובזה פירשתי הפסוק (תהלים צט, ז) שמרו עדותיו וחוק נתן למו, ר"ל ע"י ששמרו עדותיו, דהיינו השכליות, לכן הוסיף להם קדושה ונתן להם החוקים, לפי זה יתפרשו בני אדם בעבודתם, שהתלמיד חכם מחוייב לדקדק במעשיו יותר ויותר, לכן ארז"ל (יומא פ"ו.) היכי דמי חילול השם ואר"י כגון אני דאזלינא כו' אף על פי שאם עשה כך אינש דעלמא אין בזה די בזיון וקצף, וכבר ביארנו מדברי התוספות, שתיבת האדם יאמר על פחות הערך, משא"כ תיבת אדם, לז"א כל שהיא תפארת לעושיה, ירצה, שאין דרך ישרה כולל כל אדם בשוה אלא מתחלק לבחינות עושיה, שאף על פי כן אם ותפארת לו, ר"ל למעשה זו עצמה היה תפארת מן האדם, דהיינו אינש דעלמא מפחותי ערך אין זה כלום, אלא צריך להיות תפארת לעושיה, ואם אתה תלמיד חכם לא תעשה אתה כמעשה הזו, והבן ואתי שפיר ודו"ק.

ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו' את קשתי נתתי בענן וגו'. זאת רומז על מדת היראה והצמצום, כדאיתא בזוה"ק (אחרי ס:), והוא אות הברית, כדאיתא בתיקונים (תיקון לז) בזמנין דמתעברין מעלמא אתגליא אות הברית. את קשתי נתתי בענן. כי הנה קשת רומז על מי שיש לו תקיפות עצום ומבטח עוז בהשי"ת^קסומי השלוח ח"א פרשת נח ד"ה והיה בענני.. וכענין דורות הראשונים שהיו קרובים לבריאת עולם וראו את שרשם ברצון המאציל. ונמשך להם תקיפות רב להתפשט כפי יכולתם. ואחר חורבן המבול נאמר את קשתי נתתי בענן, היינו שיתלבש התקיפות בענן היראה ולבושי המצות, שיתכסה ויתעלם תוקף הבטחון הזה מלב האדם, שלא יתפשט עצמו כל כך כמקדם, ואף בגדולי ערכי בני ישראל נאמר עליהם (תהילים צ״ט:ז׳) בעמוד ענן ידבר אליהם, היינו ע"י התלבשות האור ביראות ובמעשה המצות. והוא ענין מ"ש בש"ס (שבת יד) האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא מצות. וכן מ"ש בש"ס (סנהדרין צ.) ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב. כי צריך לאחוז אור שם העצם ע"י נרתק השם אדנ"י, שמרמז על לבושי המצות וצמצומי העבודה. כי יש פעולות בעוה"ז אשר אם יעשה בהתפשטות כמו שהם, יעברו למעלה מדעת האדם ויצאו חוץ מגבול תפיסת שכלו ותקיפות לבו^קסזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת ראה ד"ה כי ירחיב: משם הוי"ה היינו מצד הש"י אשר בחר בישראל אין שום גבולין רק מותר להתפשט בכל הטובות, אך משם א"ד"נ"י היינו הכרת האדם וגבול תפיסתו מזה נצמח כל הגבולין שעד כאן מותר להתפשט ומכאן ואילך אסור, היינו כמה שימצא באדם כח עבודה כך יוכל להתפשט את עצמו בטובות. וזה פי' כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, כי בתחילה שהאדם נכנס בעבודה אסור להתפשט את עצמו כי כאשר יתפשט יותר מדאי יוכל ח"ו להסתלק מיראה, אך כאשר יתרבה בו כח העבודה והיראה אז מותר להתפשט יותר מעבודתו.. ומי שמתעקש לאחוז דרכיו בהתפשטות אף בלי דעת, על סמך זה שאומר כי השי"ת הוא המהווה את הכל. ע"ז אמרו במדרש ובש"ס (חגיגה טז.) שאומר הקב"ה אין רצוני שיזכר שמי על האשפה. שבפעולה אשר אין כח תפיסת שכל האדם מגעת להכיר שם כבוד מלכות שמים, יסתלק האדם ממנה, היפוך מדורות הראשונים שנאמר בהם (איוב כ״ד:י׳) ערום הלכו מבלי לבוש, שאחזו אור הרצון בתקיפות ובהתפשטות שלא ע"י לבושים וצמצום העבודה, ולכך נתבטלו בהכרח כאשר נפתח אור הבהיר. וכן נאמר באדה"ר (בראשית ב׳:כ״ה) ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו. ומתרגם יונתן ולא אמתינו ביקרהון. ולכן אמר השי"ת מעתה זאת אות הברית וגו' שיסתר ויתכסה התקיפות שלא לאחוז מבלי לבוש: