Chasidut su Salmi 99:6

כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת לְהַכְנִיעַ רוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת עַבְדוּת, כִּי עֶבֶד דּוֹמֶה לִבְהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הֱקִישָׁן הַכָּתוּב, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, 'עִם הַחֲמוֹר', עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. וְעַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מַעֲלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַקָּרְבָּן, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים שֶׁהֵם בְּחִינַת דַּעַת בִּבְחִינַת (מַלְאָכִי ב) כִּי שִֹפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה וְכוּ'. וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַכֹּהֲנִים הֵם עַל יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁהוּא הַכֹּהֵן הָרִאשׁוֹן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צט), מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וְהוּא מָשַׁח אֶת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרִאשׁוֹן וּבָנָיו בִּקְדֻשַּׁת כְּהֻנָּה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה. כִּי מֹשֶׁה הוּא הַדַּעַת שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הָעֲבוֹדָה לְהַעֲלוֹת מִבְּהֵמָה לְאָדָם שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי מֹשֶׁה הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְהָיָה יוֹדֵעַ לְאַעָלָא שַׁיְפָא בְּשַׁיְפָא, כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל כֵּן כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם וַאֲזַי אֵין מִתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתוֹ אֵבָר אָסוּר לוֹ לַעֲשֹוֹת עֲבוֹדַת הַכְּהֻנָּה, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִבְּהֵמָה מִבְּחִינַת עַבְדוּת לִבְחִינַת אָדָם. וְעַל כֵּן נִקְרָאִין מַעֲשֵֹה הַקָּרְבָּנוֹת בְּשֵׁם עֲבוֹדָה, כִּי עַל יָדָם מַכְנִיעִים בְּחִינַת עַבְדוּת וְזוֹכִין לִבְחִינַת אָדָם בְּחִינַת דַּעַת שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָעַבְדוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ רוּחַ שְׁטוּת, כִּי זֶה עִקַּר הַקָּרְבָּן לְכַפֵּר עַל הַחֵטְא הַבָּא מֵרוּחַ שְׁטוּת שֶׁהוּא מַעֲשֵֹה בְּהֵמָה וְלַעֲלוֹת לִבְחִינַת דַּעַת בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ"ל:

ואחשוב שזהו ביאור הפסוק (תהילים צט, ו) משה ואהרן בכהניו כו' קוראים אל ה' והוא יענם כו' שמרו עדותיו וחוק נתן למו, והענין כי הצדיקים הללו עם שהיו בעלי רוח הקודש, והשיגו בחייהם התענוג המופלא מעשיית המצות מעין עולם הבא, מ"מ לרוב תשוקתם לקיים רצון ה' ית"ש עד שגברה תשוקה זו על הרגשת תענוגים, לא עשו כל המצות רק בדרך חוקים לקיום רצון ה' לבד, כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה וירד משה מן ההר אל העם, שלא נתעסק רק בשליחות ה' יתברך, ומחמת זה זכו לנחלת ב' עולמות, וז"ש משה ואהרן בכהניו כו' קוראים אל ה' והוא יענם ובעמוד ענן ידבר אליהם, שזכו ג"כ בעולם הזה ליקר וגדולה, והטעם כי שמרו עדותיו, הם מצות השכליות, וחוק נתן למו, רצה לומר שמגודל תשוקתם למלא רצון ה' נתנו לעדותיו חוק, רצה לומר שקיום כל המצות עשו בתורת חק וכאמור והבן.

ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' (ויקרא ט ז). בתורת כהנים זה שאמר הכתוב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו וגו'. בהקדים לבאר הא דפירש רש"י (ד"ה קרב) שהיה אהרן בוש, ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, עד כאן. ויש לדקדק דלמה באמת היה אהרן בוש. ועוד דודאי כיון דהיה בוש, היה טעם גדול בדבר, ואם כן במאי דחה אותו משה. והנ"ל על פי החן טוב פרשת תצוה על המדרש (שמו"ר ל"ז ד') כשאמר לו הש"י למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כח א), הרע למשה, אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך. ותורף הדברים שהרע למשה, כי דעתו היה כי לו נאה להיות כהן גדול, יען כי קדוש הוא לאלקיו ופרוש מאשה וכמלאך משרת. והשיב לו הקב"ה שמאותו טעם שנתתי התורה לישראל ולא למלאכים, מכח טענת כלום יצר הרע יש בכם וכו' (שבת פ"ח ע"ב), מאותו טעם נבחר אהרן לכהן לה' ולא משה, כי משה היה בחינת מלאך משולל מגשם, ויותר כבוד שמים מתרבה על ידי שעובד מי שהוא בעל גשם, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה איתא במדרש (סדר זה, ויק"ר פי"א ו') אמר ר' חלבו כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, כסבור ששלו הוא, ביום השביעי אמר לו הקב"ה לא שלך היא אלא של אהרן אחיך, הדה"ד (ויקרא ט א) ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו', עד כאן. והנה דעת לנבון נקל אם דעתו של משה היה שיותר טוב ונאה לעבודה בשלילות הגשם, עד שהודיע לו השי"ת כי לא כמחשבותיו מחשבתו יתברך, אם כן יתכן לומר דגם דעת אהרן היה כמו דעת משה. והנה לפי זה כיון שהיה משה עובד כל שבעת הימים, היה אהרן בוש לגשת אחריו, בהעריך עצמו מלובש בגשם לנגד משה משולל הגשם ופרוש. ואמר לו משה למה אתה בוש, ר"ל בשביל זה עצמו שאתה בוש, לכך נבחרת כדברי החן הטוב, וכשם שהשי"ת הודיע למשה, ככה הודיע משה לאהרן כנ"ל. ועיין בפרשת תצוה מה שפירשתי אני המדרש הנ"ל, כי משה בעצמו כהן היה, רק דפסקה כהונה מזרעו, וזה שהרע למשה מדוע פסקה כהונה מזרעו, אמר לו השי"ת תורה וכו' ונתתיה לך ולא על ידי אחר מפני שאתה איש האלקים, לכך מהאי טעמא אין בניך מתייחסים אחריך דאינו כבוד כלפי מעלה, כדכתיב (דברי הימים א' כג יד) משה איש האלקים, לכך בניו יקראו על שבט הלוי, עיין שם. והנה פירושי ופירוש החן טוב בקנה אחד עולה, דהיינו לפי שלא היה במשה שום אנושיית, ראוי היה לקבל התורה ולא נתייחסו בניו אחריו, וממילא לכך נבחר אהרן לכהונה הוא ובניו, כי הוא היה בו אנושיית ויכולו בניו להתייחס אחריו, ועל פי פירושו אתיין גם כן דברי רש"י הנ"ל שפיר, והבן. והנה שם בזבחים (דף ק"א ע"א) הוכיח דמשה כהן היה, דכתיב ומשה איש האלקים וגו', ואומר משה ואהרן בכהניו, ומקשה מאי ואומר, ומשני אי מהתם הוה אמינא האי לדורות וכו', עיין שם. נמצא עיקר הוכחה דמשה כהן היה מפסוק משה ואהרן בכהניו, ועל פי זה מבואר התורת כהנים ויאמר משה וגו', דהיינו הא דאמרן דאהרן היה בוש מפני שיש בו אנושית, ואמר לו משה לכך נבחרת, דאני שאין בי אנושית לא יוכלו בני להתייחס אחרי. ועל זה אמר זה שאמר הכתוב משה ואהרן וגו', שמע מינה דמשה כהן היה, אם כן אמאי נפסק מזרעו, אלא ודאי שמע מינה כטעם הנ"ל, כנ"ל נכון בס"ד.