Commento su Deuteronomio 23:17

V. 17. לא תוננו (siehe Schmot 22, 20 u. Wajikra 25, 17)

במקום אשר יבחר, “in a place of his choice;” a place where he could find an opportunity to earn a livelihood.

(בערכין כ׳׳ט א׳ מיירי לרב ביבי קרא דבטוב לו לא תוננו בגר תושב. לכאורה היינו אליבא דת׳׳ק דברייתא גטין מה א׳ שנדחה מפני קושית ר׳ יאשי׳ אלא שיש לומר דלרב ביבי מיירי בעבד כנעני של נכרי שברח מח׳׳ל לארץ שהוא נכרי גמור וכשניתן לו רשות לשבת בארץ הוא בתנאי שלא יעבוד ע׳׳ז ואם כן הוא גר תושב דהא סתם עבד כנעני של ישראל כבר ישנו במצות כאשה וכשנעשה ,בן חורין הרי הוא גר צדק, ונראה דסברת רב ביבי היא כתרגום אונקלס עבד עממין כלומר עבד כנעני של נכרים וזהו כוונת רשי׳ בפירושו לתורה כתרגומו [כלומר עבד כנעני של נכרי] דבר אחר אפי׳ עבד כנעני של ישראל עכל׳ דלא כרא׳׳מ דס׳׳ל דפירוש ראשון של דשי׳ הוא ישראל שנמכר לנכרי והנה מימרא דר׳ שמעון בן אלעזר שם דאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג היא אליבא דהלכתא מאין חולק וכן פסק הרמב׳׳ם [הל׳ שמיטה י׳ ט׳ והל׳ ע׳׳ז י׳ ו׳] והלכה זו בנויה על ג׳׳ש דטוב טוב דרב ביבי ע׳׳ש וא"כ) צ׳׳ל דקרא סתמא כתיב עבד אל אדוניו ומיירי בין בעבד כנעני של נכרי בין בעבד כנעני של ישראל, כך נראה לענ׳׳ד.)

לא תוננו, “do not treat him unfairly.” The Torah bids us to treat him fairly, just as it had bidden us to treat all aliens fairly, escaped slaves or not.

Verse 18 und 19 stehen wieder in enger Beziehung zu jenem sittlichen Momente und Verse 20 und 21 enthalten eine Berichtigung jener internationalen Beziehungen.