Commento su Giobbe 26:1

ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר:

ויען כו' :

מענהו זה האחרון ענה בשלושה מאמרים מופסקים זה מזה.

במאמר הראשון (סימן כ"ו) השיב לסתור שיטת בלדד האחרונה.

תחילה הראה לו, שבשיטתו זו הלא חיזק וביצר שיטת איוב ודעתו, שהמערכה מושלת בעולם, ושעל פיה יוקצב מזל האדם אם לחסד אם לשבט, להצלחה ועונג או לעוני ונגע, שהגם שנפרד משיטת איוב במה שאמר שבכל זאת ישגיח ה' על הפרטים, ושאין הכוכבים שולטים להכריח מעשה האדם הבחיריים, ושעל כן יש גמול ועונש לטובים ולרעים, הלא בכל זאת הודה לו שהנהגת ההשגחה לא תשנה הנהגת המערכה, ושיצוייר שיגיע לצדיקים כמעשה הרשעים וכן בהפך, כי לא ישנה ה' את המערכה בשביל מעשה הצדיק, ואם כן נשארה השאלה על רעת הצדיקים והצלחת הרשעים בכל תקפה, כי מה שיאמר בלדד שיקבלו שכרם וענשם אחר המוות, זה לא יקובל בעיני איוב אשר כבר שנה ושילש, שאין איתו מופת על החיים שאחר המוות הנעלם מעיני כל בשר (פסוקים ב ד).

ועל גוף שיטת בלדד, שאי אפשר לה' לענוש להרשע בעולם הזה נגד סדרי הטבע והמערכה, הראה לו שלפי שיטתו, שאין הכוכבים מושלים בכל דברי העולם, רק על מה שיחוייב מצד תנועותיהם בדברים שיש לאיכיות מבוא בהם לא זולת, וכדעת הפילוסוף שהביא העיקרים שהבאתי בפתיחה למענה איוב הראשונה, אם כן, עוד נשארו עונשים שיוכל ה' לענוש את הרשעים, על־ידי דברים שאין תלויים בתנועת הכוכבים.

ותפס משל אחד מטבע האויר והמים, שהחוקים שעל ידם נקוו המים מעל היבשה נתהוו ברצון ה', ואינם תלויים בטבע המים עצמם, שתחילה היה טבעם שיכסו את כדור הארץ סביב, כמו שהיה בתחילת הבריאה, ואם כן, מה שנקוו המים בימים הוא נגד טבעם, ואינו תלוי מן המערכה וטבע העולם, ויוכל ה' להפיץ את הרשעים במים כמו בדור המבול, וכדומה, שיענישם על־ידי יסודות התחתונים, בעניינים שאין להמערכה מבוא בהם לדעת הפילוסוף, ומזה מבואר כדעתו, שהמערכה תמשול גם על דברים שאין לאיכיות מבוא בהם, וגם על מעשי בני אדם ובחירתם, כדעת החוזה בכוכבים, וכדעת איוב ושיטתו.

במאמר השני (סימנים כ"ז כ"ח), אחרי שראה שריעיו חדלו מלהתווכח ולא מצאו מענה, שב שנית להצטדק במה שלא הסכים לשיטתם לקבל דברים שאין ליבו מסכים עליהם, שזה מגדר החנופה שהיא שנואה בעיני ה', וטוב יותר שיאמר בפיו מה שחושב לאמת בלבבו, הגם שהם דברי כפירה והכחשה, משידבר דברי חנופה בפיו הפך מה שבליבו, הגם שירצה מזה להקים חורבת האמונה ושוממותיה יקומם (סימן כ"ז ב-יא).

ועל פי זה יתרעם על ריעיו, שדיברו דברים שיודעים בליבם שהאמת הוא בהיפך, ושמה שאמרו שעונש הרשע הוא שבניו מתים וקנייניו כלים אחרי מותו, זה הבל, כי מה חלקו בביתו אחריו שעל-כל-פנים הוא יבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, והיה ראוי שישיגו הרעות אותו בעצמו (שם יב עד סוף הסימן).

על פי זה יתלונן (בסימן כח) למה העלים ה' את החכמה מעיני כל המעיינים, עד שלא ימצא האדם חכמת אלהים והנהגתו בעולמו להבין סודה ותעלומותיה, עד שיצטרכו המעיינים לאמר שחכמת ההנהגה וסדרה ויושרה יימצא אחרי המוות והתפשטות הנפש מן החומר, שהוא עניין הנעלם מבני אדם לובשי גולם וגויה, ותחת שהיה ראוי לפקוח את עיניהם ולהראות להם דרכיו ויושר חכמתו והנהגתו, העלים והסתיר מהם שורש דבר, ויאמר להם שיתנחמו ביראת ה' ובאמונת הלב ולא יחקרו אחרי מעשה ה', ושם להם הסכלות לחכמה וחסרון ידיעה לתבונה.

במאמר השלישי הוסיף וישא משלו בשלושה דיברות חוצבי להבות אש:

בדיבור אחד סיפר באורך כל הצלחתו וכבודו והדרו בימי קדם (סימן כ"ט).

בדיבור השני ערך כנגד זה רוע מעמדו ועניו ושפלותו ובזיונו ויסוריו עתה את זה לעומת זה (סימן ל').

בדיבור השלישי העביר את כל מעשיו תחת שבט הביקורת, ויוכח בראיות כי לא נמצא לו עוון אשר חטא בכל מיני המעשים והפעולות, וכי תמים היה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ושהוא נגוע מוכה אלהים ומעונה על לא חמס בכפו ולא עוולה בפיו.

ובזה תמו דברי איוב ודברי ריעיו, וישבתו מהתווכח עוד.