Commento su Isaia 40:16

ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. ירצה בזה דידוע דקרבן הבא על השוגג הוא הטעם דבעת שאדם חוטא מיד קופץ המדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע הנפש החוטאת היא תמות ולכך מוכרח האדם להביא קרבן על נפשו כדי שיהי' למדה"ד דבר מה לחול עליו וזהו כמנהגנו בעיו"כ כפרות וזהו אמרו כאן דלכאורה קשה הלא אמרנו שהעו"ג במדה"ד לבד נבראו והטעם משום הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ולפ"ז אם כלא יחשבו למה נבראו כלל. רק י"ל באם שישראל יחטאו יחול המדה"ד עליהם וכנ"ל רק קשה הלא אם יחטאו יוכלו להביא קרבן לזה אמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה שאין אנו מספיקין בכל החי שבעולם ולכן נבראו העו"ג לחול עליהם עליהם מדה"ד וק"ל. או יאמר מי מדד בשעלו מים דהנה הרמב"ם כתב על הארבע יסודות באם שהמה תמיד במזג השוה כל אחד לפי מדרגתו יכולין הדברים לקיים לאלף ואלפים דורות כמו שמים וארץ ואין לך דבר בעולם זולת הד' יסודות ממוזגים בטבעם ובאם שהמה באדם שוים בפלס ובמשקל כחוט השערה יזכה לחיי דורי דורות ועיקר ההעדר הוא שיסוד אש ומים מתגברים באדם ולכן מוכרח למות. וזהו אמרו מי מדד בשעלו מים היינו שהקב"ה ברא העולם בד' יסודות והכל בפלס לא חד יתיר ולא חד חסיר וזהו יסוד מים ושמים בזרת תכן זה יסוד אש ובל בשליש עפר הארץ זה יסוד עפר מי תכן את רוח ה' זה יסוד רוח. וזה יוסב על הן גוים כמר מדלי והיינו דלכאורה קשה לפי מה שידוע דלעתיד יבער היצה"ר מן הארץ וא"כ מן העו"ג נמי יבואר דאין סברא שיהא נעדר מן ישראל ולא מן העו"ג. ולמה אמר הן גוים כמר מדלי. אמנם לפי הנ"ל יובן דידוע דכמה וכמה עבירות נעשים מן הד' יסודות יען שאינם שוים במזג הטבעי ובאם יתגבר יסוד אש ילך אחר תולדות חם המשגל וכדומה וכן בכל היסודות ובאם שהמה שוים אין שום אדם יחטא בטבע אם לא מן המחבל והמשחית המתעתע את האדם בדרך רע. ולעתיד יבוער היצה"ר מן הארץ אכן טבע המזג עדיין נשאר וא"כ יש במציאות האדם לחטוא. אמנם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו דיבוער כל דרך רע מישראל ולא ישאר רק טוב אבל העו"ג יהיו נשארים ברוע טבע המזג מד' יסודות הנשאר אצלם והם מוכנים לחטוא לזה אמר הן גוים כמר מדלי וכו':

אין די בער. על מזבחו:

ולבנון, אחר שבאר מ"ש ה' בחזק יבא וזרועו מושלה לו, שלא יחזור מהבטחתו מפני חסרון היכולת שב לבאר מ"ש הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו שלא ישתנה רצונו ע"י שכר שיתנו לו הגוים להתרצות אליהם, אומר מה השכר יתנו שבעבורו ישתנה רצונו, הבעולות וזבחים יפתוהו, הלא כל הלבנון אינו די לבער על מזבחו וחייתו כולו אינו די לעלות עליו עולה לשירצה בם וישנה רצונו, כמ"ש לא אקח מביתך פר וכו' כי לי כל חיתו יער הירצה ה' באלפי אלים וכו', (וזה מגביל נגד הנה שכרו אתו), ואם תאמר שאל הגוים עצמם יתרצה כי ימצאו חן בעיניו על זה משיב.