Commento su Isaia 43:23

לא הבאת לי שה עולתיך. יובן עפ"י הפסוק החפצתי מכם עולה ומנחה וזבח וקשה לכאורה דהא באמת צוה הקב"ה להקריב קרבנות. ויש לתרץ דאי' בפסוק את קרבני לחמי לאישי וצריך להבין מה הוא תועלת הקרבן לעוברי עבירה. ואמ"ו זצ"ל דהנה כשאדם עובר עבירה הוא מחמת אש היצה"ר הבוער בו כלפיד אש ומפני זה הוא מדה כנגד מדה להזדכך בגיהנם ע"י אש וגחלים ולכן מביאין קרבן ומקריבין אותו ע"ג אש חילוף האדם הראוי לזה וזהו את קרבני לחמי לאישי לאש וא"כ מה שהקב"ה צוה על קרבנות הוא הכל בשביל בני האדם הסרים מאחרי ה' כדי שיהיה להם כפרה כדכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וזהו ג"כ פי' בכאן לא הבאת לי שה עולתיך לי דייקא דהלא בשבילך ולהנאתך ולטובתך הבאת כנ"ל וק"ל. וזבחיך לא כבדתני אי' במדרש זה קדשי קדשים ותמוה ונראה לתרץ דאי' בגמ' ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי ויובן עפ"י הפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו ואמ"ו דכבוד ה' היינו הארת השכינה שמאירה למרחוק והמלאכים אינם יודעים איה מקום השכינה וזהו ברוך כבוד ה' ממקומו כלומר ממקום שהשכינה שם שורה שזה אינם יודעין כדכתיב איה מקום כבודו ר"ל איה מקומו שכבודו יראה לנו משם וזהו ונקדש בכבודי כלומר כשבהמ"ק קיים אהיה מקודש בכבודי כלומר שאני יארה שם הארת זיו השכינה ומפני מה זוכין ישראל לכך לא ע"י קרבן דהקרבן תועלתו הוא רק כנזכר לעיל רק ע"י נשמת הצדיקים שהם משפיעים על ישראל בשפע זיו הוד והדר השכינה. וזהו א"ת בכבודי אלא במכובדי ע"י נשמת הצדיקים אתם זוכים לכך דהיינו ע"י נדב ואביהו שנשרפו בבית ק"ק וזהו פי' המדרש וזבחיך לא כבדתני זהו ק"ק שהיו זוכין ישראל שם להארת השכינה הוא מחמת נשמת הצדיקים ולא ע"י זבחים ועולות והבן. לא העבדתיך במנחה. אי' בגמ' במנחה ויתר שקב"ה משלו. והפי' הוא דהנה כל העולות הם כולה כליל ומנחת עולה הי' שיריה נאכלין לפי כדי שיקריבו הכהנים גם המנחה. דאל"כ לא היו רוצין הכהנים להקריב דאין להם שום חלק בה. בשלמא עולות בהמה היה העור לכהנים אבל גבי מנחה אין להם כלום ולכן שיריה נאכלין וזהו שויתר הקב"ה משנו דמן הדין להיות כולה כליל וזהו לא העבדתיך במנחה לתת אתה לכהן מחלקך אלא מחלק שלי ויתרתי וא"ש. או יאמר דהנה העומ' היה עשירית האיפה ואי' במדרש שהוא מזון יום א'. ואמ"ו דלכך מנחה היה עשירית איפה שלא הטריח הקב"ה לעני להביא יותר מכדי צורך יום א' דיום א' אינו חסר לו כלום דיום א' יכול להתענות וזהו לא העבדתיך במנחה והבן:

הפטרת ויקרא
לא הבאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה. לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך. אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור. הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק. אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי. ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגדופים. ועתה שמע יעקב עברי וישראל בחרתי בו. כה אמר ה' עושך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. יובן בס"ד לפרש כוונת המשך הפסוקים אלו והוא כי הש"ית בא להוכיח לאדם ע"י נביאיו שידע האדם בעצמו כמה הוא כפוי טובה להש"ית וכדי שיבין אז חסדיו ית' אשר הגדיל עמו ואולי יתעורר בזה להטיב מעשיו והוא שא"ל הבט נא בן אדם וראה אם אתה הבאת קרבן להקריבו בב"המק אין לך להתגאות בזה יען כי לא הבאת לי שה עולותיך שאפי' העולה שכולה כליל אין אתה מביאה לי דייקא דמה הנאה יש לי ממנה וכי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה וכמו שהאריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך בפרשה זו ואם תאמר בן אדם ותשיב אמריך לומר אמת הוא שאין בך ית' אכילה ושתיה ואין לך הנאה מזה הקרבן שאנכי מביא אבל עכ"פ אני מביאו לכבודך ומה אכפת לי אם אין אתה אוכל ממנו לזה חזר ית' ואמר ודם זבחיך לא כבדתני הנה אם כה תחשוב זה שטות גדול הוא דבדם זבחיך שאתה מביא לכבודי אין זה חשוב לגיו דידי לכבוד דהנה לה' הארץ ומלואה ואין אני מתכבד בדם זבחים אלו שלך זאת ועוד אם אני הייתי מצווה אותך שאתה תעשה המלאכה של המנחה והלבונה ובפרט מעשה המנחה שהיא מלאכה קשה שבמקדש יתכן שהיה נכנס בדעתך לומר שעכ"פ אתה טורח טרחה גדולה בשבילי אבל באמת אפי' בזה לא הטרחתיך אלא הנחתי מלאכה זו על הכהן שהוא שליחא דרחמנא הנוטל חלק גבוה לעשות אותה וזהו לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה אלא הכל הנחתי על הכהן שהוא שלוחי לטרוח במלאכות אלו ורק אתה תביא סולת והוא יעסוק בו:

לא הבאת לי שה עולותיך. כ"א לעכו"ם: