Commento su Isaia 49:14

א. ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. אפשר לומר דגדלה תמיהת ציון כי ה' שהוא מדת רחמים עזבני וגם ואדני שאפשר רחום בדין דכשם שאמרו רז"ל וה' הוא ובית דינו דויו נוספת מרבה בית דינו גם הכא דכתיב ואדני אפשר דהוי"ו מרבה מדת רחמים שהוא רחום בדין והכא מעניניה דקרא והכא מעניניה דקרא כדאמרינן בעלמא ובצוארי שלל דף קל"ב ריש ע"ג יש קיצור. באופן כי גדל הצער שאפי' ברחמים איכא עזובה ושכחה. ולפי שאמרה ציון על שם אדני שכחני שרומז לשכינה. לזה השיבה השכינה התשכח אשה וכו' ודוק.

ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני. יובן עפ"י מ"ד בגמ' דברכות היינו עזובה היינו שכוחה ומשני אמרה כ"י לפני הקב"ה אדם נושא אשה על אשתו הראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני ע"כ. והכוונה בזה דודאי אם גירש אדם את אשתו בספר תירוכין ויכולה להנשא לאיש אחר נשכחת מבעלה הראשון. אבל אם לא גירש אותה בגט רק הלך למדינת הים והיא מתענגת כל ימיה איננה נשכרת מבעלה וזו נקראת עזובה אבל שכוחה היא בגט וז"ש ותאמר ציון עזבני ה' הרצון שלא גירש אותי בספר כריתות דאיה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה אלא כאדם שנושא אשה על אשתו ואינה גורשה וזו נקראת עזובה ולא שכוחה ואפ"ה וה' שכחני כמאמר הגמ' אתה עזבתני ושכחתני. או יאמר דאי' בגמ' מזמור לדוד בברחו קינה לדוד מבעי ליה ומשני דסבר דוד שמא עבד או ממזר הוא דלא חס עליה. כיון שראה שבנו הוא שמח דסתם ברא חס על אבא. ולכאורה הא חזינן דלא היה חס ורצה להרוג את אביו. ונראה דהענין הוא דאם אדם חטא סר ממנו השגחת השם ונעזב למקריים ומקבל צרכו ע"י מערכת השמים וזהו סילוק השגחה ואיננו כפרת עונותיו. ואולם אם רעה בא עליו שלא כדרך הטבע זהו עונש על חטאיו מן השם ב"ה ובזה יצחצחו עונותיו. וזהו ששר דוד בברחו מפני אבשלום דמקודם לזה כאשר בא נתן הנביא ואמר אליו הנני מקים רעה מתוך ביתך סבר שהא עבד או ממזר הוא ויהיה מאיכות סילוק השגחה וזהו בדרך הטבע ואיננו עונש על חטאו לא היה שר. אבל כשראה שבנו הוא וזהו כנגד הטבע ומוכח שזהו עונש על חטאיו ולכך שר השירה הזאת כי יתלבנו עונותיו. וז"ש ציון עזבני ה' ר"ל שהשגחתו סר ממני ואני נעזב ונמסר תחת גרמי השמיימים וה' שסחני וכל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו ואין אני מקבל עונש זו על חטאי וכנ"ל וק"ל: