Commento su Isaia 49:15

התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה וכו'. יובן עפ"י מ"ד בגמ' לעתיד יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו יאמר אברהם ימחו על קידוש שמך וגם יעקב יאמר ימחו על קידוש שמך. וצריך להבין לכאורה איך יאמרו אבות העולם ימחה מין הישראלי רק באמת בזה הם מלמדין סנגוריא לומר אף שחטאו המה פושטין צווארם ונהרגין על קידוש השם ולכן אין בדין שיקבלו עונש על חטאם. וזהו בכח המאמר ימחו על קידוש שמך. וידוע מה שהורה אברהם אהבתו הזכה באלהים בענין יצחק עת שנאמר לו קח נא את בנך וזה היה מופלא בכל הנסיונות וע"ז כרת הקב"ה עמו הברית כי לא תשכח מפי זרעו. וצריך להבין הלא אנחנו מוסרין נפשותינו על קדושת השם בכל יום ומאי רבותיה דאברהם אמנם באמת ידוע ע"פ דכתב החכם דנוח לו לאדם ליתן נפשו להריגה מתת נפש אחד מבניו להריגה כי נפשו עגומה עליו על בניו אשר טפח וגידל אותם. ובאמת אלו נסה הקב"ה את אברהם ליתן נפשו להריגה לא היה הנסיון גדול כל כך. ואולם כאשר נלכדה ירושלים נשחטו הבנים על חיק אמותם על קדושת השם ונפש אבותיהם עגומות עליהם ולזה אמר הנביא לציון שאמרה עזבני ה'. התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ואפ"ה גם אלה תשכחנה ומסרת את בניך להריגה על קדושת השם יתעלה ובזכות זה אשיבך לציון כבתחילה וזהו ואנכי לא אשכחך וק"ל או יאמר דהזוהר תמה איך יתכן שהשכינה תשרה על בעל תשובה הא כל ימיו צריך להיות בעצבון על חטאיו אשר חטא ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה עיין שם וז"ש ציון עזבני ה' ר"ל איך אוכל לשחר את פני ה' התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ר"ל הצרות אשר עברו עלי והם נגדי תמיד ואיך אבא אל המלך והשיב לה הקב"ה גם אלה תשכחנה פי' שתשכח הצרות ולכך ואנכי לא אשכחך שתוכל לחזות בנועם ה' וא"ש וק"ל:

התשכח אשה עולה. עולל שלה:

התשכח, גם זה מדברי ציון, ציון אומרת וכי תשכח אשה את עולה, וגם אם יצוייר כי תשכח את עולה הגדול שאין צריך אליה עוד ותשכח את האהבה אם עזבה אותו, אבל היצוייר כי תשכח אשה מרחם בן בטנה בן בטנה הוא היונק שדי אמו, אשר הוא מלבד האהבה יעורר גם רחמים כי הוא צריך לאמו, ואם תשכח את האהבה הכי תשכח את הרחמים מלרחם על בן בטנה הקטן, ואתה ה' אם שכחת את אהבתך איך שכחת מלרחם, באשר אני נעזב ובאין סומך בלעדך כן תאמר ציון הבעל אשר הרחיק נדוד יתראה עתה אל האלמנה המתאבלת, אומר אליה - דעי כי גם לו יצוייר כי אלה תשכחנה, גם אם שתי הנשים אלה שהזכרת, שהם האשה שי"ל עולל גדול והאשה שי"ל יונק אם גם אלה שתיהן תשכחנה ילדיהם, בכל זאת אנכי לא אשכחך כי לא אוכל לשכחך, כי.