Commento su Isaia 5:30
וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃ (פ)
E ruggiranno contro di loro in quel giorno come il ruggito del mare; E se uno guarda la terra, ecco l'oscurità e la sofferenza, E la luce è oscurata nei suoi cieli.
רש"י
וינהום. אותו האויב על עם ה' הנזכר למעלה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מלבי"ם
וינהם, אחר שצייר אימת האויב בציור ארי טורף ושואג, המציא אל הצרה ציור אחר מליציי, בציירו את האומה הנכבשת מן האויב כאניה המטורפת בים הגדול, הים הולך וסוער, הגלים נשאו דכים, והאניה חשבה להשבר, ועז"א וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים, כמו שהשתמש במליצה זו גם לקמן (י"ז י"ב) והמשורר בתהלות (צ"ג), להדמות שאון האויב כנהמת ים לגליו ונבט לארץ, מצייר איך בני האניה מתלבטים ויגעים לחתור לארץ ליבשה אל עיר מושב ולא יכולו, כי נקבצו כל הסכנות המוכנות לשבר את הספינה, א. והנה חשך, סביבם אפילה ואין יכולים לראות מקום החוף ב. צר, לקראתם צר וסלע גדול, ויראים שתשבר על הצורים ג. ואור, נגדם עב וענן היורד לשתות מימי הים והוא סכנה גדולה להספינה כידוע ד. חשך בעריפיה, כי הענן שהוא האור הנזכר שפך עליהם מטרו והפיץ ענן אורו בנפץ ושטף (וואלקענבראך), עד שנחשך להם מצד העריפות והמטר ואין תקוה להנצל, כי כל חכמת המלחים תתבלע אז וזה ציור יפה על גודל הצרה ותכלית היאוש:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מצודת דוד
עליו. על ישראל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy