Commento su Isaia 64:5

ונהי כטמא. מאחר שנסתלקו הצדיקים ממנו:

ונהי אבל עתה שאינך הולך בדרכים האלה הנסיים, ואינך יורד משמים ארץ לעשות נוראות, לא תפגע ג"כ את שש ועושה צדק, כי היינו כטמא כלנו עד שהתרחקנו מן הקדש כטמא המוזהר מן הקדש והמקדש, (גם היינו כטמא כולנו שאחד מטמא את חברו, ואין מי להזות עלינו מי חטאת אחר שכולנו טמאים כן אין מי שיחזיר אותנו בתשובה) וכבגד עדים כל צדקתינו גם המצות שאנו עושים דומים כבגד שנעשה רק לעדי ותכשיט, שאנו עושים רק להתפאר בהם לא להתלבש שיהיה קנין חזק בנפשנו, ונבל כעלה כלנו העץ והפרי לא יבול רק העלה שהיא רק טפלה וחלושה כן אין בנו פרי צדקה ומע"ט, ועי"כ עוננו כרוח ישאנו כאשר ישא הרוח את העלה הנובלת (ר"ל כי מי שיש בידו תורה ומע"ט דומה לאילן ששרשיו מרובים שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו, כי אם הוא חזק באמונתו לא ישאהו רוח התאוה לחטא והוא חזק נגד הרוח הלביי המעלה ציורים רעים על הלב כי השכל כקיר חזק בפני הרוח הזה לא יעבור בו, אבל אחר שאנו כעלה נובלת אין בנו פנימית אמונה ומצות, עונינו ישאונו, ע"י הרוח הנושב וסוער בחגוי הנפש ונושא אבק ועפר לכסות שמשה):

ונהי. ועתה בהסתלקם נהיה כולנו כטמא כי אין מי להגן עלינו:

ונהי. נהיה:

בגד עדים, לתכשיט, וכן פרשתי מעדה בגד ביום קרה, כי העדי אינו מחמם :

ועוננו. חסר יו"ד הרבים מהמכתב רד"ק וכן ותמוגנו ביד עוננו שבסמוך בספרים מדוייקים:

ונהי כטמא, עדים. מתרגום ספחת עדיא, ויש מפרשים מתרגום הרה מעדיא, כלומר כשתלד בגדיה מלוכלכים בדם, ויש לפרש בגד סמרטוט ובלוי, וכן בדברי רבותינו ז"ל המשמשת בעדים עד שהוא נתון תחת הכר, והענין אחד כי בגד מלוכלך הוא מוסר מהבריות, אמר אנחנו נשארנו בגלות כמו הדבר הטמא, או כמו בגד עדים שהוא נמאס כן כל צדקותינו אפילו הצדקות שאנו עושים אינן רצויות אלא נמאסות כי אין אנחנו עושים אותם אלא להתפאר בהם ולהתגדל ולקנאת איש מרעהו, ולפיכך ונבל כעלה כלנו כמו העלה שהוא נובל כן אנחנו נובלים כלנו, וכמו הרוח שנושא העלה הנופל כן ישיאונו עונותינו לזרותינו בכל פאה, ודקדוק מלת ונבל יש אומרים שהוא מבנין נפעל ומשפטו וננבל ובהעדר פ"א הפעל הוטלה תנועתה על נו"ן אית"ן, ויש אומרים שהוא מבנין הפעיל והיה משפט הבי"ת להדגש ובא הנח תמורת הדגש, כמו שבא במלת ויזד יעקב:

ונהי. ועתה היינו כטמא כולנו:

וכבגד עדים. וכלבוש מרחק כבגד מאוס שהכל אומרים הסר, עדים תרגום של הסרה:

וכבגד עדים וכו׳. כל הצדקות שאנו עושים המה כבגד בלוי וסמרטוטין כי אינם מדעת שלימה רק להתיהר:

עדים. ענינו מופסד ובלוי ובדרז״ל המשמשת בעדים (נדה ב) ור״ל סמרטוטין:

ועוננו. חסר יו"ד הרבים מהמכתב:

עדים. כמו יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז), כי בגד השלל הוא מגואל בדמים:

ונבל כעלה. ונכמוש כעלה פליישט"ר בלעז:

ונבל כעלה כולנו. ולכן כמשנו ותש כחנו כעלה הכמושה:

ונבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):

ונבל. להתחבר נו"ן השורש, כי הוא מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'), עם נו"ן סימן המדבר חסר נו"ן השורש, ואפס על משקלו:

ועוננו כרוח ישאנו. ובחובנא כרוחא איתנטילנ':

ועוננו. העונות מקטרגים עלינו ונפרעים מאתנו להיות נעים ונדים כרוח הנושא דבר ומנידו:

כעלה. עלי האילן:

3584 / (ישעיה סד,ה) / ונבל
פליישטר"א / fleistre / לנבול
כך הקריאה המתקבלת ממקומות אחרים. הגרסאות כאן נוטות יותר למשהו כמו פלישטי"ר flestir, פועל אחר, במשמעות של "לנבול", שתתמזג במידה מסוימת עם fleistre.