Commento su Salmi 15:2

וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: ת"ר הלוקח ירק מן השוק ובירר והניח אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר גמר בלבו לקנותו קנה ונתחייב במעשר להחזירו אי אפשר שכבר נתחייב במעשר ולעשרו א"א שכבר מפחיתן בדמים הא כיצד מעשרו ונותן לו דמי מעשר אטו משום דגמר בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר אמר רב הושעיא הכא בירא שמים עסקינן כגון רב ספרא דקיים בנפשיה ודובר אמת בלבבו:
(בבא בתרא צח ע"א)

הולך תמים אם תמים הוא תאר רצונו לומר: הולך בדרך תמים, כמו הלך בדרך תמים הוא ישרתני (שם קא ו); ואם הוא שם, כמו אם באמת ובתמים (שופטים ט טז), רצונו לומר: הולך בתמימות, כמו ואני בתמי אלך (תהלים כו א): והענין אחד. והתמים הוא מי שיתעסק בעניני העולם הזה בדרך תמימות, שלא יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם.

הולך תמים כו' משיבה רוח הקדש ואומרת אל תהי מפליג הדבר כי הלא בקלות וכמעט בשב ואל תעשה יושג כמבואר אצלנו בספר רב פנינים בס"ד כי יותר טורח צריך להשיג גיהנם מלהשיג ג"ע כי להשיג גיהנם אם דרך משל חמד יופי אשה בלבבו לא ינום ולא יישן ולא ינוח ויקום בעוד לילה סובב סובב הולך בשוקים וברחובות ואם ירגישו בו השומרים יתחבא לברוח וירדפוהו מנוחה ידריכוהו ואם ימצאוהו יכוהו יפצעוהו מכות אכזרים ובקר יאמר מי יתן ערב כי לא ימוש לשוב לאולתו בנשף בערב יום מחר מפחד לילה במחשכים ומהמורות בל יראה ובל ימצא עולהבמעלות דרך גגות ומפיל עצמו מלמעלה למטה אם מגבוה יראוהו וילך בצור יטמן בעפר מפני פחד הרואים את קלונו ובהגיעו עד שערי מות בית האשה אשר חמד אז יחרד מאשר ישית עליו בעל האשה מארבים ובפגעו בו הוא ימיתנו כי קנאת חמת גבר ולא יחמול ואם ירגיש ברוח יברח ויפול באחת הפחתים ומהמורות בל יקום ואם יטמן באחד הבורות וימצא טמון בבור אוי לה לאותה בושה ועל הדרך הזה בחמדת ממון אם יראה גנב וירוץ עמו לחתור בחשך בתים כי לבו יתר ממקומו פן במחתרת ימצא ויתלו אותו על עץ ואם לא יתפשוהו להיותו קל ברגליו ירוץ וייגע ילך וייעף עד ימאס חייו ואם פעמים שלש ימלט נפשו סופו ליפול וגם אשר אומנותו רכילות ולשון הרע בהמצא בדאי יקבוהו לאום ויהיה לבוז ואלו ואלו יכירו רעהו יבקשו נפשו וההיקש בגוזל וחומס במשאו ומתנו כי יהיה איש ריב ואיש מדון לכל הארץ ומפניו לא יחשכו רוק הן אלה דרכי יורשי גיהנם כי לא ישיגוהו כי אם בעמל וכעס רב מאד אך החפץ לירש חיי העולם הבא בשובה ונחת יירשנו כמעט בשב ואל תעשה כי ישית לבו לבלתי הקפיד בשום דבר וינוח מעשות רע וכי תבא מצוה לידו יעשנה בתמימות לב ויכיר כי בא מטפה סרוחה ושהוא עתיד להיות רמה ותולעה כי בזה לא יבא לידי עבירה הנה זה יורש עולם הבא והן הנה דברי רוח הקדש אל תיקר בעיניך לגור באהליו ית' ולשכון בהר קדשו כי כמעט הוא בשב ואל תעשה והוא כי ארבעה המה חלקי כל שלימות האדם הא' מצות עשה שנית מצות לא תעשה ותתחלק לשלשה א' גאוה ב' תאות גופניות כזמה ויתורי מאכלות. ג' חמדת ממון וכולן קלים למסתכל בהם על מצות עשה אמר הולך תמים בלתי מהרהר בין אם יתנהג הוא יתברך עמו במדת רחמים בין בדין בין אם יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו וגם לבלתי דון את חבירו לכף חובה וכיוצא באלה והוא דבר נקל לקבל תמימות בלב בשב ואל תעשה וטוהר לב זה יהיה לו בין במחשבה לבדה כאמור וזהו הולך תמים בין במעשה כי בעשותך פעולה מה לא תכוין שום פניה כי אז תהיה פועל צדק והוא הנודע מחכמי האמת כי העושה מצוה נעשה מלאך נמצא שהוא פועל ועושה אותו כי כאשר המצוה זכה מפני' רעה או מהיותה באה בעבירה נמצא פועל צדק וזהו פועל צדק וכן בדבור יהיה בטוהר לב וזהו ודובר אמת בלבבו נמצא כי בהעדר עמל עיונים להתנהג רק בתמימות הוא משתלם במחשבה ובדיבור ובמעשה בלי לאות ולא אמר בלבו כי אם בלבבו שכולל השני יצרים לומר שכ"כ הושרש לדבר אמת שבדבר אמת אין יצרו עוקצו אלא אדרבא גם הוא חפץ בדבר וזהו אומרו בלבבו ולא אמר בלבו שהוא על שני יצרים יצה"ט ויצה"ר ששניהם מסכימים בדבר כאמרם על אברהם שנאמר בו ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהוא גם את יצרו והקדים מעשה לדבור יען שבמעשה האמור כולל גם דבור של עסק התורה:

הולך - זו תשובת מי יגור באהלך.

הולך תמים. כאלו משיב ההולך בדרך תמים וכו׳‎ הוא הוא אשר יגור בה:

הולך תמים ופועל צדק וכו'. אפשר במ"ש מחשבה מועלת לדברי תורה וכתבו התוספות דבלומד לשמה המחשבה אינה מזקת. וכתבנו בעניותנו בדרושים דאפילו אם לומד לשמה אפשר דדוקא המחשבה אינה מזקת. אך אם ידבר בפיו שילמוד וישקוד בתורה וכיוצא הדיבור מזיק ובזה אמרתי שזה רמז הפסוק אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני דכשאמרתי בפי אחכמה וכיוצא. היא רחוקה ממני שהדבור מזיק. ומצינו שדוד הע"ה היה אומר שלמחר ילך לראות בנין נאה וכיוצא. ולמחר נכנס לבהמ"ד. ואפשר ז"ש הולך תמים שאינו אומר אני הולך ללמוד או לעשות מצוה אלא הולך תמים סתם. ובזה ופועל צדק שהוא לומד ומקיים מצות. ודובר אמת בלבבו שאינו אומר מה שבלבו לעשות בפיו כי אם בלבבו:

הולך, במצות שבין אדם למקום שבו יתהלך לפני ה' צריך שיהיה הולך תמים, שגדר התמימות שיעשה כל מעשיו לשם ה' בלבד בלי שום פניה חיצונית, ובמצות שבין אדם לחברו יהיה פועל צדק, ובענין האמונה יהיה דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו:

ופעל צדק שכל מעשיו יעשה בצדק. ותורות האדם: עשה ולא תעשה הם על שלשה פנים, האחד במעשה והאחד בלשון, והאחד בלב. והנה זכר המעשה;

תמים - תאר והמתואר חסר הולך בדרך תמים בענייניו ודבריו.

בלבבו. מאמת מחשבת לבו לדבר מצוה:

ודבר אמת בלבבו: וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דבר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר ודבר אמת בלבבו שיקיים מה שחשב בלבבו לעשות טובה; וזה בענין משא ומתן. כלומר: אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מקים, אלא אפילו מה שחושב מקים וישים אמת מחשבתו. ויכלל בו גם כן גדל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודבר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שתורה אותו החכמה.

ופועל צדק - עם חביריו.

ודובר אמת בלבבו - והוא כל האדם.