Commento su Salmi 16:4

ירבו עצבותם וגו'. כל זה אמרי לה' ירבו עצבותם של כופרים בך המהירי' וחרידי' לעבודת אל אחר, ל"א מהרו לשון מוהר דואירנ"ט בלעז:

בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם: מאי אחד העובד אמר רבי ירמיה הכי קאמר אחד העובד כדרכה ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואפילו שלא כדרכה וליחשוב נמי זורק אמר אביי זורק היינו מנסך דכתיב בל אסיך נסכיהם מדם וכו':
(סנהדרין ס ע"ב)

ירבו עצבותם אחר מהרו מאותם האנשים שממהרים לאל אחר. מהרו זה לבדו מבנין הקל מענין מהרה; ואפשר שיהיה מענין מהר ומתן (בראשית לד יב); כמו מהר ימהרנה לו (שמות כב טו). או פרוש אחר מהרו כלומר: אני אהיה דבק בקדושים ובאדירים וירבו עצבות האנשים, עצבות הממהרים אל אנשים זולתם ללכת בדרכים אחרות שאינן דרכי יי', וזהו הנכון.

ירבו עצבותם כו' הלא אמרתי שיש לי להחזיק טובה לאבות הנזכר שנתנו לי משלהם והנה גם יש לי או לזולתי חלק ג"ע של דואג ואחיתופל שעל שקלקלו ומה גם שהצרו לי כי חלק ג"ע שלהם יותן לי כענין מאמרם ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל כו' ורואה אני מה בין חלק זכות האבות קדושים אשר בארץ המה שנתנו לי לחלק אשר ניתן לי או לאחר מדואג ואחיתופל ודומיהם שניתן לאחרים טובם כי האבות ישישו במה שנתנו לי כי בתתם לי נותנים לעצמם כי נפשותם מאדם כמוני כאמור מספר הזוהר והיא שלי אך ירבו עצבותם מאשר אחר מהרו כי אוי להם שנתנו לזרים כי נתנו חלק ג"ע שלהם לי כי בהעוותם הם כנותנים ממש זכותם לאחר ומה שלא הזכרתים בשמותם אלא אמרתי סתם ירבו עצבותם כו' ולא אמרתי מי הם אלו שחלקם אני נוטל ושמותם איני מזכיר הלא הוא כי די להם עצבותם אך שתים לא אעשה להם א' שלא אבקש ישפך דמם כאשר שפכו דמי בהלבינם פני באמרם הבא על אשת איש מיתתו במה שנסכו דמי בגופי כד"א שופך דם האדם באדם שהוא לשון הרקה כענין ניסוך היין וזהו בל אסיך נסכיהם מדם. עוד שנית איטיב להם שבל אשא את שמותם על שפתי בגנותם:

מהרו. ענין מתן כמו כמוהר הבתולות (שמות כ״ב):

עצבותם. מענין עצבים, ובא פה במשקל שם נקבה לגנאי,

ירבו עצבותם אחר מהרו - אשרי אחר מהרו והוא מגזרת מהר ימהרנה אשר יתקשרו אל עם אחר, רק אני לא אסיך נסכיהם שהם מעורבים בדם זבחיהם, ואפילו שמותם לא אזכירם בפי.

אחר מהרו. ר״‎ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לגלולים ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא אכניע להם:

ירבו, יאמר הנה אלה אשר אחר מהרו אשר ימהרו לעבודת אל אחר, ירבו עצבותם ועצביהם של הקדושים הנ"ל, שהיו עושים להם עצבים לצייר תכונתם ולקבל מהם השפעה על העצבים המכונים להם, אבל אנכי בל אסיך נסכיהם מדם, אני לא אלמד ממעשיהם להסיך לפני הקדושים ועצביהם נסכי דם וגם לא אשא את שמותם על שפתי, שאסור להזכיר שם ע"ג רק אאביד את שמם מתחת השמים, רק ה' מנת חלקי וכוסי, ואיני נתון תחת המערכת וכחות הטבע, ויש הבדל בין חלק ובין כוס, שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ"י הכנתו, והחלק והכוס הם בשוה והגורל יהיה לפעמים בחלקים בלתי שוים כפי מה שיעלה הגורל, ויש לכל אדם חלק ונחלה בה' מצד הלידה שנפשו חלק אלהי וזה נקרא חלק, ועז"א ה' מנת חלקי, ב. יוכל לזכות בקדושה יתירה עפ"י הכנתו לפי מעשיו וזה נקרא כוס, עז"א ה' כוסי, ג. יקבל מה' מתנה יתירה על יתר אחיו עפ"י רצון ה' אחר שזכה לזה תחלה ע"י מעשיו כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל, ועז"א אתה תומיך גורלי, שנגד שעובדי כוכבים מכחישים ההשגחה ואין להם חלק בה' והשגחתו רק בצבא השמים, ולא ע"י הכנה עפ"י מעשיהם אחר שהם מכחישים את הבחירה, ולא עפ"י גורל כי בחלקי נחל חלקם הן הם גורלם, לז"א כי שלשה אלה חלקו ונחלתו מה' לבד:

בל אסיך נסכיהם מדם. אני לא אהיה כמותם לזרוק דם לע"ג ולא אשא שם ע"ג על שפתי:

בל אסיך נסכיהם מדם חלילה לי שאסיך נסכיהם שהם מדם; על דרך והבאתם גזול (מלאכי א יג) כלומר: נסכיהם אינם יין אלא דם; כי העולם והנסכים עם מעשים רעים לא יועילו ולא יצילו, אבל ירעו, כמו שאמר: זבח רשעים תועבה (משלי כא כז).

אסיך נסכיהם. ענין זריקה:

אחר מהרו. הממהרים לאל אחר, וי''מ מענין מוהר ומתן, שמקריבים לו קרבנות :

בל אסיך. לא אזרוק דם לגלולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי:

ובל אשא את שמותם על שפתי: ואפילו שמות האנשים האלה לא אעלה על שפתי.

4037 / (תבלים טז,ד) / מהרו
דואירינ"ט / doerent / העניקו
חסר בכתבי-היד. המשמעות: "אחר מהרו: העניקו מתנות – הקריבו קורבנות – לאל אחר". הפועל קשור לשם – העצם "מוהר", מענק-נישואין.